סעודה אחרונה באפולוניה ימיו האחרונים של המבצר הצלבני בהרצליה

Transcription

1 סעודה אחרונה באפולוניה ימיו האחרונים של המבצר הצלבני בהרצליה סעודה אחרונה באפולוניה The Last Supper at Apollonia The Last Supper at Apollonia The Final Days of the Crusader Castle in Herzliya מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב ERETZ ISRAEL MUSEUM, TEL AVIV

2

3

4 סעודה אחרונה באפולוניה ימיו האחרונים של המבצר הצלבני בהרצליה מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

5 סעודה אחרונה באפולוניה ימיו האחרונים של המבצר הצלבני בהרצליה אוצרת התערוכה: עירית ציפר ייעוץ ועריכה מדעיים: אורן טל עיצוב התערוכה והקמתה: טחנה לעיצוב רפאות ושימור: רחל פלטה, יפית וינר, אסף אורון שחזורים: עדי נחשון, יאיר גביש מערכת הקטלוג: תמר חרפ"ק, אורן טל, חגי יוחנן, עירית ציפר עריכת לשון והבאה לדפוס: ג ניה דולב עיצוב הקטלוג: שירה סופר תרגום: מרים פיינברג-ומוש צילום: פבל שרגו, ליאוניד פדרול-קביטקובסקי תכניות: בני ארובס, עמי בראונר, יורה סמרטנקו, דב פורוצקי, סלבה פירסקי על העטיפה: קערה מזוגגת מתוצרת נמל סנט סימיון מעוטרת בדמות אביר אוחז בגביע ובצמח, ארסור (פרט) עמ' 1: קערה בסגנון זוחיפוס מעוטרת בצמד הפוך של דגים, ארסור כל המוצגים בתערוכה באדיבות רשות העתיקות כל הזכויות שמורות למוזיאון ארץ ישראל, תל אביב מסת"ב קדם דפוס: שקף אור דפוס: אלי מאיר בע"מ Printed in Israel תשע"א 2011

6 תוכן 7 עירית ציפר, אורן טל פתח דבר 10 אורן טל, ישראל רול ארסור - האתר, היישוב והמבצר הצלבני - וביטויו החומרי של חורבנם 80 ליסה יהודה בישול ומזון בממלכת ירושלים 94 יהודית ברונשטיין ההוספיטלרים והטמפלרים, אוכל וחדרי אוכל, המאות ה עירית ציפר שולחן ערוך בממלכת ירושלים [88] מקורות וביבליוגרפיה

7 6 סעודה אחרונה באפולוניה שאול המלך מביס את בני עמון בי ב יש גלעד (שמואל א יא: ט-יא). שאול, חובש קסדת פ נים וכתר ומחזיק מגן עם סמל אריה, עורף את ראש נחש העמוני בחרב. הלוחמים, הלובשים שריון וחמושים בחרב ובמגן או בגרזן ובאלה, רכובים על סוסים. על שער העיר קש ת. גבר נתלה על קלע הבליסטרה בין שמים וארץ. כשירפה מאחיזתו, יונף הקלע אל על והאבן תשולח לעבר האויב. הברית הישנה בתמונות (הביבליה הצלבנית), פריס, ספריית פיירפונט מורגן, ניו יורק. כ"י 638, עמ' 23v. צילום: דיוויד א' לוגי, 1990 King Saul defeating the Ammonites at Jabesh-gilead (I Samuel 11:9 11). Saul, crowned, wearing a visor, with heraldic shield depicting a lion, cleaves the head of Nahash the Ammonite. Soldiers in mail, armed with swords and shield or with axe and mace, are mounted on horses. A man hangs from the trebuchet sling above ballista stones. Once he lets go, the sling will swing up, the stone shot at the enemy. Picture Bible (Crusader Bible), Paris c The Pierpont Morgan Library, New York. MS M.638, fol. 23v. Photography: David A. Loggie, 1990

8 7 פתח דבר עירית ציפר, אורן טל האתר אפולוניה-ארשוף (תל ארשף) שוכן בגבול הצפוני מערבי של הרצליה, על מצוק כורכר חופי. חפירות ראשוניות באתר נערכו בשנת למן 1977 נחפר האתר מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים ומשנת 1982 על ידי משלחת מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בהנהלת פרופסור ישראל רול המנוח. בשנים האחרונות מנהל פרופסור אורן טל את החפירות באתר והן נמשכות עד עצם היום הזה. למן המאה ה 6 לפסה נ י שב האתר באופן רציף עד לתקופה הצלבנית. מן התקופה הפרסית וההלניסטית נחשפו קטעי קירות דלים, בורות פסולת וקברים אחדים. עיקר הממצא האדריכלי מאפולוניה הרומית הוא וילה הפונה לים, בעלת חצר פריסטלית, שמחוץ לה מסדרון היקפי וחדרים מכול עבריו. בתקופה הביזנטית השתרעה סוֹז סה (אפולוניה) על מרחב פרוז של כ 280 דונם. בין ממצאיה כנסייה ורובעי תעשייה עם גתות, בתי בד, ברכות מטויחות וכבשנים לייצור זכוכית גולמית. בימיו של הח ליף האומאיי עבד אלמלכּ ( ) הוקפה ארס ף בחומה (כ 80 דונמים שטחה). באחרית התקופה נהפך היישוב ל רבּ אט (מ צ ד), שבו פעלו חכמי דת מוסלמים. ב 1101 נפל האתר בידי הצלבנים. לקראת אמצע המאה ה 12 נמסר האתר למשפחת אצילים מבין נושאי הצלב והפך מרכזה של סניוריה פיאודלית. הקמתו של המבצר החלה ב 1241 ובשנת 1261 נמסרה השליטה על המבצר, על העיר ועל הסניוריה של ארס ר לידי האבירים ההוספיטלרים. בתום מצור ממלוכי ב 1265 חרבה העיר המבוצרת והמבצר שבצפונה, ועם נפילתם לא נוֹשב האתר עד ימינו אנו. מקורם של מרבית המוצגים שבתערוכה שלפנינו הוא בעונת החפירות הארכיאולוגיות ה 13, שנערכו במבצר הצלבני של העיר ארסור (אפולוניה) בחודש אוקטובר של שנת 1999, בהנהלת ישראל רול, כחלק מן ההכנות לפתיחתו לציבור כגן לאומי של רשות הטבע והגנים בשנת החפירות בעונה זו התמקדו בין היתר בשרידים הארכיאולוגיים, שהותירו האבירים ההוספיטלרים עת הכנותיהם למצור הממלוכי, שהטיל המצביא ביברס על האתר בחודשים מרס-אפריל 1265, ובשכבת החורבן ובממצאים רבים שהתירו אחריהם מגניו של המבצר. רבים מבין כלי השולחן, המטבח והאחסנה היו בשימוש האוכלוסייה הנוצרית הנצורה שבמבצר עד לנפילת חומותיו, בעוד שמאות רבות של אבני בליסטרה כבדות משקל וראשי חצים מברזל שנתגלו מפוחמים על פי רוב ה נם עדות ישירה לקרב העז שהתחולל במקום ולחורבן שאירע בסופו. ההחלטה להקדיש תערוכה על אפולוניה-ארשוף הצלבנית (היא ארס ר) התגבשה לפני למעלה משנתיים בתקופה שבה החפירות באתר נוהלו בידי אורן טל ובתקופה שבה ישראל

9 8 סעודה אחרונה באפולוניה בזאנטים, ממלכת ירושלים ונסיכות טריפולי. עסקאות בסכומים גדולים היו במטבעות זהב, בזאנטים, או סכום שווה ערך. הבזאנט הפרנקי מחקה את הדינר הפאטימי של מצרים, שהמשיך לשמש גם לאחר הופעתם של מטבעות הזהב הצלבניים. באמצע המאה ה- 13, בעקבות צו אפיפיורי, החליפו הצלבנים את הכתובות הערביות, המזכירות את שבחי אללה ושליחו מחמד, בנוסחאות נוצריות, אלא שגם אלה נכתבו בכתב הערבי. Besants from the Latin Kingdom of Jerusalem and the Principality of Tripoli. Documents indicate that large sales and purchases were paid in gold coins, besants or their equivalent sum. The Frankish besant was a debased imitation of the Egyptian Fatimid dinar, which continued to circulate in large quantities, also after Crusaders issued their own gold imitations. In the 1250s a papal interdict prohibited the use of legends praising Allah and his Prophet Muhammad on these coins and they were replaced by Christian formulas written in Arabic script.

10 רול היה שרוי כבר במחלה קשה. ישראל רול, שהתלהב מאוד מהרעיון, העביר לידי אורן טל את התיעוד המלא של החפירות במבצר וחומר סיכומי (ממנו שפורסם וממנו שטרם פורסם) על החפירות. חומר זה שולב בצורה זו או אחרת בקטלוג שלפנינו, ובכך הפך ישראל רול לשותף מרכזי ומלא במלאכת הכתיבה. מטבעם של דברים, עיבוד הנתונים מחפירותיו של ישראל רול באתר לצד ממצאים חדשים מחפירות, שניהל אורן טל באתר בשנים האחרונות, הביאו לא פעם לגיבוש הבנות חדשות ומסקנות שונות מאלה שפורסמו בעבר. התערוכה שלפנינו מספרת את דברי ימיו האחרונים של המבצר הצלבני שעל חוף ימה של הרצליה דרך הסעודה האחרונה של מגניו האבירים, שרק ארבע שנים קודם לנפילתו חכרו אותו תמורת סכום של 4,000 בזאנטים מידי שנה, מידיו של בליאן, בנו ויורשו של ז אן (השני) ד איבלין, נכדו של הסניור (הזקן) מביירות, לנוכח עלייתו לשלטון במצרים הממלוכית של ביברס וכמענה לסכנה הממלוכית. במרכז התערוכה שחזור המטבח ושולחן הסעודה האחרונה. מסתבר, שלקראת המצור הממשמש ובא, פונו בתי העיר הסמוכים אל חומת העיר מדייריהם ומולאו בעפר ובאבנים לעיבוי החומה ולחיזוקה. תושבים אלה מצאו מקלט במבצר, כמו גם תושבים נוספים שנסו על נפשם לאחר שנפרצו חומות העיר בראשית המצור. פיצוץ אוכלוסין זה בין כותלי המבצר הצריך התארגנות מחודשת באחסנת מזון ובהכנתו. לשם כך הוסבו חללים קיימים במבצר לטובת מ תקנים שונים בממדים תעשייתיים של ממש, מהם לבישול, לאפייה ולהדחת כלים. במטבח המבצר התגלו חמישה תנורי בישול ואפייה, וכיורים למי שתייה ולשטיפת הכלים. חדר הנוחיות להיגיינה אישית הוסב בחלקו לבור אשפה, שבו התגלו כמה מאות של כלי בישול ובהם סירים ומחבתות מזוגגים לבישול, אפייה וטיגון של מאכלים שונים, לצד כלי שולחן מתוצרת מקומית וכלים מיובאים וכן כלי זכוכית משובחים ובהם גביעי זכוכית מוזהבת, כלי אחסנה וכלי מאור. במבצר עצמו לא התגלו שיירי מזון. אבל כלי השולחן והמטבח, התנורים והמ תקנים להכנת המזון מספקים עדות מוחשית למסורת הבישול ולמנהגי האכילה של אבירי ארסור ההוספיטלרים. מבחר הכלים שנחשפו בבור נמנה עם היפים ביותר שהתגלו באזורנו, ועוד כמכלול שאפשר לתארכו לשנת אלה שימשו בוודאי את האבירים. הלוחמים בדרגות הנמוכות יותר אכלו בכלים פשוטים. הבשר נצלה במחבתות, ובסירי הבישול בעבעו תבשילים ונזידים. יין נמזג מקנקנים ללגינים ולבקבוקי זכוכית ומהם לקערות ולכוסות השתייה. פירות הוגשו על פי עונתם, וקינוחי מקפא (סורבה) הומתקו בסוכר קנים. 9

11 10 סעודה אחרונה באפולוניה 4 ז'ראר ד'אוון על חומות ארסוף, על פי רישומו של גוסטב דורה Gérard d Avesnes on the walls of Arsuf, drawing by Gustave Doré

12 11 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני - וביטויו החומרי של חורבנם אורן טל, ישראל רול האתר, היישוב והמבצר הצלבני שבארסור האתר ארסור / אפולוניה-ארשוף (תל ארשף) שוכן בגבול הצפוני מערבי של הרצליה, על מצוק כורכר חופי, שגובהו מגיע לכדי 35 מ מעל לפני הים ומשקיף על מעגן טבעי המשתרע לרגליו ממערב. האתר מצוי כיום בתחומיו של גן לאומי של רשות הטבע והגנים (איור 1). הממצא הקדום ביותר, שנתגלה עד כה בשטח האתר, כולל קרמיקה וכלי צור מהתקופה הכלכוליתית וחרסים מתקופת הברזל ב. ממצא זה נתגלה ללא קשר לשרידים אדריכליים, וסביר להניח שההתיישבות בשתי התקופות הייתה ארעית. ההתיישבות הרצופה באתר החלה בשלהי המאה ה 6 או בראשית המאה ה 5 לפסה נ, היינו, בראשית התקופה הפרסית. שרידים מתקופה זו כוללים קטעי קירות משני שלבים, שנפגעו קשות על ידי בנייה מאוחרת יותר על ראש המצוק (שטח H), ובור אשפה לכלי חרס שיצאו מכלל שימוש ממזרח למצוק (שטח D). הממצא כולל בעיקר קרמיקה מקומית גסה, שנועדה להובלה ואחסון של תוצרת חקלאית; כלי יבוא אתונאיים בצבע שחור; ראשי צלמיות מהסוג פרופסור אורן טל הוא ראש החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, מנהל פרויקט החפירות הארכיאולוגיות באפולוניה-ארשוף מזה כחמש שנים ומחברם של ספרים ומאמרים רבים העוסקים בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ודרום הלבנט באלף הראשון לפסה"נ ובאלף הראשון לספירה. פרופסור ישראל רול ( ) לימד בחוג ללימודים קלאסיים ובחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום של אוניברסיטת תל אביב למן 1970 והיה אחד הארכיאולוגים הבולטים של התקופות הקלאסיות בארץ ישראל. רול ניהל חפירות ארכיאולוגיות באתרים רבים, אך בעיקר באפולוניה-ארשוף, בין השנים הוא פעל רבות לשינוי במעמדו של האתר מאתר מוזנח לגן לאומי מוכרז (בשנת 2001), לאתר המוכר כאחד ממאה אתרי מורשת עולם שמצויים בסכנת הכחדה על ידי ה- Fund World Monuments (בשנת 2004), ולהכללת האתר ברשימה הטנטטיבית של מבצרים צלבניים שהם מורשת עולם של UNESCO (בשנת 2006).

13 12 סעודה אחרונה באפולוניה 1 אפולוניה-ארשוף תכנית האתר (מימין) ותצלום מן האוויר, מבט לדרום (משמאל), 2009 באדיבות סקיי ויו - צילום בע"מ Apollonia-Arsuf, site plan (right) aerial view, looking south (left), 2009 Courtesy of Skyview Photography Ltd

14 13

15 14 סעודה אחרונה באפולוניה האופייני לחוף הפניקי; מטבעות צידוניים, וקונכיות רבות של חלזונות שנועדו להפקת צבע הארגמן. כל אלה וממצא נוסף, שנתגלה באקראי במורד המערבי, מצביעים על כך שהיישוב בתקופה הפרסית השתרע לאורך מצוק החוף שמעל למעגן הטבעי. תושביו היו פניקיים, שבאו ככל הנראה מהעיר צידון. הם עסקו במסחר עם האוכלוסייה המקומית ועם אוכלוסיות שכנות באגן המזרחי של הים התיכון. תבליט קבורה משיש מיובא מאטיקה, שנתגלה בשכבת מילוי בדרום האתר (שטח E), הנו ממצא ייחודי (איור 2). שם היישוב הפרסי אינו מתועד במקורות הכתובים, אך נראה שהוא נקרא ארשוף על שם האל הפניקי רשף, כפי שניתן להסיק משם העיר בתקופה המוסלמית הקדומה. הממצא מהתקופה ההלניסטית דומה באופיו, בהיקפו ובמצב השתמרותו לזה שמן התקופה הקודמת, וגם הוא נתגלה באותם שטחים. מן הממצאים ניתן להסיק, שתושבי האתר המשיכו לעסוק בהפקת צבע הארגמן ובסחר ימי עם ארצות האגן המזרחי של הים התיכון. לתקופה זו מתייחסת העדות ההיסטורית הראשונה על האתר אפולוניה מפי יוסף בן מתתיהו, 1 במסגרת רשימת ערי החוף שנשלטו בידי אלכסנדר ינאי, בין מגדל סטרטון ליפו. השם נבע מהזיהוי המקובל באותה תקופה של האל הפניקי רשף עם האל היווני אפולו, כך ששמו של היישוב שיש להניח נקרא בתקופה הפרסית ארשוֹף שונה לאפולוניה. הממצא מן התקופה הרומית מיוחס בעיקרו לווילה שבמרכזה חצר קטורה מוקפת אוֹמנות ריבועיות (פריסטילית), אשר נבנתה על משטח חצוב בראש מצוק הכורכר המשקיף לים בדרום האתר (שטח E). הווילה בנויה אבני גזית גדולות של כורכר שלוכדו במלט, וקירותיה כוונו במדויק לארבע רוחות השמים. היא כללה כאמור חצר פריסטילית המוקפת במסדרון וחדרים 2 תבליט קבורה אתונאי מהתקופה הפרסית, המאה ה 4 לפסה"נ (קנ"מ 1:2.5) An Attic grave relief (Totenmahlrelief) from the Persian period, the 4th century BCE (Scale 1:2.5)

16 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 15 סביבו. בצד הדרומי של המבנה חצה המסדרון את המכלול כולו ממערב למזרח, ובקצהו המזרחי נקבעו שתי נישות מטויחות שמזכירות את פינות הפולחן הביתי (lararia) האופייניות לבתי המגורים של איטליה הרומית. המבנה כולו נבנה על פי תקן בנייה לטיני, המבטא מעמד חברתי רם וזיקה אימפריאלית. מאחר שהוא השקיף לים, ניתן להגדירו כווילה ימית maritima).(villa כל אלה מצביעים על מבנה מטיפוס מערבי, ששימש כנראה במערך האימפריאלי, בזיקה לדרך האורך הראשית שנסללה כבר באמצע המאה הראשונה לספירה ולבטח הייתה בשימוש גובר עם פרוץ המרד הגדול. עם זאת, ייסוד המבנה שקדם לשנת 71 לספירה (כעדות המטבעות) לצד מיעוט הממצא משלב הקיום הראשוני של הווילה מרמזים שבנייתה אולי כלל לא הושלמה, שכן בשלב מסוים (לאחר שנת 79 לספירה) רבים מפתחי חדריה נסתמו, ויש להניח כי שימשו בשלב זה לאחסון. החדרים נחרבו וכוסו לחלוטין במפולות עקב רעידת אדמה הרסנית, שאירעה בעשור השני או השלישי של המאה ה 2 לספירה. בהיות המקום נמוך מסביבתו, הוא נהפך לבור אשפה שבו הצטברה כמות נכבדה של קרמיקה רומית מן המאות ה 4-2 לספירה, שיצאה מכלל שימוש והושלכה בידי תושבים דיירי המבנים הסמוכים שטרם נחשפו. הממצא הנזכר לעיל וממצאים נוספים שנתגלו בעבר באקראי בשטח האתר משתלבים היטב עם המידע המשתקף מהמקורות הכתובים, לפיו הייתה אפולוניה אחד המרכזים המ נהליים בחוף הארץ ישראלי בתקופה הרומית. בתקופה הביזנטית הגיעה העיר לשיא גודלה והיא נהפכה למרכז העירוני היחיד של דרום השרון. שמה שונה שוב, לסוֹז ס ה, ושטחה השתרע על כ 280 דונם. העיר הייתה מפורזת, ואספקת המים שלה הובטחה באמצעות אגירת מי גשמים בבורות בנויים ובבריכות מטויחות. בית הקברות המרכזי שלה, שראשיתו בתקופה הרומית, השתרע על רכס הכורכר של רשפון, כפר שמריהו והרצליה ב. ממצאים מהתקופה הביזנטית נתגלו בכל השטחים שנחפרו באתר, ואלה כוללים מ תקני מלאכה ותעשייה לרוב. בחפירות בדיקה, שבוצעו בצפון האתר עוד בשנת 1950, התברר שהאזור, ששימש בתקופה הרומית לקבורה (מחוץ לשטח המיושב), נהפך בראשית התקופה הביזנטית לאזור מלאכה של גתות, בתי בד וכבשני זכוכית גולמית. חפירות באזור ב 2009 (שטח O) חשפו גת רחבת מ מ דים מרוצפת אבני פסיפס, שבמרכז משטח הדריכה בחלקה הצפוני שולבה כתובת הקדשה ביוונית. נוסח הכתובת והממצאים שהתגלו בחפירות מרמזים, שהמבנה היה בבעלות שומרונית בתקופה הביזנטית, במאות ה 6-5 לספירה. מרכז מלאכה נוסף התפתח בדרום האתר (שטח E) וכלל בריכות מטויחות ובנויות. ייתכן, שהתוצרת שהופקה בהן הייתה קשורה בין היתר להמלחת דגים וייבושם ולרוטבי מאכל et) garum.(salsamenta בריכות דומות התגלו לאחרונה, ב 2010, במרכז האתר (שטח R). בדרום מזרח האתר (שטח N) נתגלה ב 2002 כבשן נוסף לייצור זכוכית גולמית על כלל מרכיביו. עוד מ תקני מלאכה, שלא תמיד עמדנו על אופיים, נתגלו במקומות נוספים באתר (בשטחים,G,C,D,F

17 16 סעודה אחרונה באפולוניה ו- H ), בעוד שבמרכזו (בשטח B) הובחנו שרידים של רחוב שוק. במקביל, ממצאים מגוונים, שנתגלו בסקרים תת ימיים שנערכו במעגן שלרגלי האתר, מצביעים על כך שהחל מהתקופה הרומית הלכה והתפתחה בו פעילות ימית ענפה, שהגיעה לשיאה בתקופה הביזנטית. כל אלו יצרו את התשתית הכלכלית הנאותה להתרחבותה המרשימה של העיר ולצמיחתה הדמוגראפית כמו גם לבנייתה של כנסייה מפוארת במזרח האתר (שטח K); זו כללה רצפת פסיפס צבעונית שבה כתובת הקדשה ייחודית ובור מים תת קרקעי שנשתמר בשלמותו. הכנסייה שימשה, קרוב לוודאי, מקום מושבם של הבישופים של סוֹז ס ה, אשר עמדו בראש ההנהגה הדתית של הקהילה הנוצרית במקום. שמות שלושה מהם מוזכרים ברשימות המשתתפים של ועידות הכנסייה הכלליות Oecomenicorum) (Acta Conciliorum של המאות ה 6-5 לספירה. העיר הביזנטית כללה גם קהילה שומרונית ענפה, שהייתה פעילה מאוד בתחום הכלכלי, וכן יהודים. העיר נכבשה בידי הפרסים-הססאנים בשנת 614 לספירה, ולקראת שנת 640 היא נפלה בידי המוסלמים. שמה של העיר ש נה פעם נוספת וחזר לשורשיו השמיים, ארסוף. הליבה של היישוב הביזנטי הוקפה חומה, שתחמה שטח של כ 80 דונמים. החומה שעוביה כמטר אחד, חוזקה בבחנים חיצוניים מכל צדדיה וייתכן שחלקים ממנה הוקפו בחפיר שנחפר לרגליה. החומה כללה מילוי של אבני גוויל מלוכדות בטיט ועליו ציפוי של אבני כורכר קטנות ומסותתות היטב. שער העיר נקבע במרכז צלעהּ המזרחית. ממצא קרמי ונומיסמטי משלהי המאה ה 7 ומראשית המאה ה 8 לספירה, שנתגלה בחפירות שבוצעו בשטחים הצמודים לחומה בדרום העיר (שטח E), בדרום מזרח העיר (שטח L) ובמערב העיר (שטח H ושטח S), מאפשר לייחס את הקמתה לימיו של הח ליף האומאיי עבד אלמלכּ ( לספירה). נדמה, כי לתקופה זו ניתן לייחס את שיקומו של המרחב המזרחי של העיר המבוצרת (שטחים B ו- C ) מרחב שבו נחשף רחוב שוק צר וארוך ובו חדרים אחידים בצורתם משני צדדיו. מאחר שבכל אחד מהחדרים נתגלה לרוב יותר מתנור אחד, ניתן להניח שמדובר בחנויות אשר נועדו להכנה ולממכר של מזון. הפעילות בשטח הופסקה בחורבן כללי שיוחס לראשית המאה ה 9 לספירה; שרידיו הובחנו בבירור בכל המכלולים האדריכליים שבמרחב הנדון (בשטחים,B C ו- D ). עדות ארכיאולוגית זו תואמת לעדות הכתובה של הכרוניקון השומרוני אבו אלפתח, אשר מציין שכמה יישובים, שבהם הייתה קהילה שומרונית, ביניהן ארסוף, סבלו קשות בזמן דיכוי המהומות שפרצו בארץ לאחר מותו של הח ליף העבאסי הארון אלרשיד, בשנת 809 לספירה. רחוב השוק והחנויות שלצדדיו אמנם שוקמו זמן קצר לאחר החורבן, אולם תוך צמצום שטח החדרים וירידה הדרגתית באיכות הבנייה שלהם. עם זאת, במקורות הכתובים המוסלמיים שמן המאה ה 9 ואילך, ההתייחסות לארסוף היא משמעותית. בכמה מהם מוזכרים חכמי דת מוסלמים שפעלו בארסוף, דוגמת מוסרי ח דית. באחרים היא מצוינת בתור תחנה על אחד מסעיפי הדרך הבין לאומית שחיברה בין מסופוטמיה למצרים. מאירים במיוחד בהיבט זה

18 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 17 הם דבריו של אלמקדסי, אשר נכתבו בשנת 985 לערך: ארסוף היא קטנה מיפו, מבוצרת ומאוכלסת. יש בה דוכן תפילה שנבנה [אמנם] עבור [המסגד של] רמלה, אולם, לאחר בנייתו, [התברר כי] היה קטן [מדי ועל כן] הובא לארסוף. אלמקדסי גם מציין את ארסוף בתור אחת משתים עשרה הערים החשובות במחוז פלסטין, וכמו כן בתור רבּ אט, היינו, מקום מבוצר המשיק לעולם הנוצרי שבו ניתן היה לפדות שבויים שנפלו בידי הביזנטים. במסגרת זו הוקם בכל רבּ אט מגדל, וכאשר נראות אניותיהם [של הביזנטים], מזעיקים את חיל המצב; אם היה לילה הדליקו אבוקות על המגדל של אותו רבּ אט, ואם היה יום העלו עשן. בהקשר זה יש לציין, שבחפירות שבוצעו בסוף שנות התשעים במערב החצר של המבצר הצלבני, לרגלי המדרגות שעלו לעבר מגדל העוז,(donjon) נתגלו יסודות של מגדל עגול איתן שקוטרו כ 5 מ, אשר קשור סטרטיגרפית עם מבנים מהתקופה המוסלמית הקדומה (איור 3). ייתכן, שמדובר ביסודות מגדל ששרד ממצודה מוסלמית קדומה, הדומה במתכונתו למגדלי מצודות שנחפרו לאחרונה בסמוך למושב הבונים (כפר לאם) ובאשדוד ים. מישור החוף של ארץ ישראל התאפיין בטלטלות קשות בתחום המדיני והצבאי במאות ה השלטון באזור עבר לסירוגין מהעבאסים לטולונים ולאח שידים ולבסוף לפאטימים. על אלה נוספו פשיטות תכופות של שבטים ערביים ושל קרמאטים מצד היבשה ושל ספינות מלחמה ביזנטיות מצד הים. הממצא הארכיאולוגי מארסוף מלמד על שינויים ותיקונים בלתי פוסקים בשרידי המכלולים האדריכליים שנתגלו במרחב של רחוב השוק (בשטחים (A-D עד 3 בסיס המגדל העגול מהתקופה המוסלמית הקדומה מתחת לגרם המדרגות העולה למגדל העוז של המבצר הצלבני, מבט לצפון Base of the round tower from the Early Islamic period under the staircase ascending to the donjon of the Crusader castle, looking north

19 18 סעודה אחרונה באפולוניה לכיבוש האתר בידי הצלבנים בשנת בין המלאכות שנתקיימו באתר היה ככל הנראה ייצור פשתן, כפי שניתן ללמוד מאחת התעודות של הגניזה הקהירית המזכירה יצוא פשתים משובח מארסוף למצרים. כיבוש ארסוף בידי הצלבנים זמן קצר לאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים, בשלהי קיץ 1099, ולאחר ניסיונם הכושל לכבוש את אשקלון במסגרת מאמציהם להשתלט על ערי החוף של ארץ ישראל במטרה לייצב את שלטונם בה (באמצעות הבטחת הקשר הבלתי אמצעי שלהם עם הים התיכון ועם אירופה), ניסו הצלבנים להשתלט על ארסוף. 2 למגנת לבם, התברר להם כי ארסוף, שהייתה קטנה בשטחה מאשקלון, בוצרה באופן יעיל. נדמה, כי לא עמדו לרשות הצלבנים כוחות ימיים שיכלו לשתף פעולה עם כוחות היבשה ולנתק את הקשר הימי בין העיר הנצורה לבין מצרים הפאטימית מדינת האם. בנוסף, רבים מבין נושאי הצלב חזרו לארצותיהם עם כיבושה של ירושלים, ומבין אלה שנשארו ניתן היה לגייס כוח צבאי שלא עלה על 2,500 לוחמים. כמו כן, היחסים האישיים שבין שני המפקדים הנוצרים הבכירים במקום גוטפריד מבויון וריימון מטולוז שהלכו והתערערו עוד קודם לכן היו בשלב זה על סף עימות מזוין. ההתנגשות הצבאית ביניהם אמנם נמנעה ברגע האחרון בזכות ההתערבות המפשרת של האציל רוברט השני מפלנדריה, אך לא עלה בידם להוציא אל 3 הפועל תכנית פעולה משותפת לכיבוש האתר. מנגד, המוסלמים של ארסוף ניסו כל דרך אפשרית לנטרל את הסכנה שאליה נקלעו. לבסוף הם הכירו בריבונות הרשמית של גוטפריד מבויון על עירם ומסרו לו בני ערובה, בתנאי שתוסר מהם סכנת הכיבוש, קרי גירוש התושבים המוסלמים מהאתר או יתרה מזאת טביחתם. גוטפריד נאלץ להסכים בלית ברירה להסדר המוצע, אך בה בעת החליט להציב בעיר את ז ראר ד או ון בתור נציגו. הסכם זה היה זמני בלבד, מאחר שגוטפריד החליט שלא לוותר על כיבושה של ארסוף. ואכן, לאחר שהצליח לארגן את כוחותיו מחדש, הוא חידש את המצור על העיר, באמצע דצמבר בשלב זה הפך ז ראר ד אוון בן ערובה של אויב מסוכן, ולפיכך הוא נקשר לקורת עץ גבוהה שהציגו המוסלמים על חומת העיר למול ח צי חבריו על מנת להרתיעם מלתקוף (איור 4, עמ 10). 4 המעשה הגביר דווקא את נחישותם של הנוצרים להילחם, למרות תחנוניו קורעי הלב של ז ראר הצלוב. שני מגדלי המצור שהקימו הצרים וקורבו אל חומת העיר, בזה אחר זה, נשרפו בידי המג נים בעזרת חומרי תבערה שהוצמדו לראשי רמחים ובכלים קטלניים אחרים שנודעו באותם זמנים כ אש יוונית (להלן). גוטפריד נאלץ להסיר את המצור בשנית, אך הפעם ללא הסכם. הוא אף הטיל על חיל המצב הנוצרי שברמלה את המשימה להטריד ללא הרף את תושבי העיר ולמנוע מהם לצאת לעבודות חקלאות ומסחר. בצר להם, פנו מג ני ארסוף לשלטונות מצרים בבקשת עזרה, ואלה שלחו אליהם בדרך הים תגבורת של 300 חיילים.

20 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 19 אולם, תוך זמן קצר ספגה יחידה זו אבידות קשות ביותר במארב שטמנו לה הצלבנים. כאשר ראו תושבי ארסוף שלא ייוושעו בידי מצרים, שיגרו משלחת מכובדים לגוטפריד מבויון שישב בירושלים, כדי למסור לו את המפתחות של השער ושל מגדלי העיר כאות כניעה, ואף הוסיפו והתחייבו להעלות לו מס שנתי גבוה. גוטפריד הסכים לקבל את הכניעה של ארסוף, ואת המס השנתי שלה הקצה לאחד מאביריו הנאמנים ביותר, רוברט מאפוליה. כעבור זמן קצר, הופיע בירושלים למרבה ההפתעה ז ראר ד אוון כשהוא בריא ושלם, לאחר שהחלים מפצעיו הודות לטיפול המסור של שוביו. שחרורו היה צעד של רצון טוב מצד אנשי ארסוף, והצלבנים קיבלוהו בברכה. בתור פיצוי על מעשיו הראויים לציון ועל סבלו הרב, קיבל ז ראר את האדמות ואת 5 המבצר של אברהם הקדוש בחברון בתור נחלה. מצבה של ארסוף המוסלמית, שלא נכללה כאמור בכיבושי הצלבנים בהנהגת גוטפריד, השתנה עם עלייתו לשלטון של אחיו, בלדווין הראשון, שהוכרז כמלך הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית. 6 בין החלטותיו הראשונות היה כיבושה של ארסוף שיצא לפועל באביב בלדווין, שפיקד על המשימה, סגר על העיר מצד היבשה ובמקביל הצליח לשכנע את מפקדיו של צי ספינות מגנואה שהגיע לחופי הארץ לסגור על העיר מצד הים, בתמורה לשליש מהשלל ולשליטה באחד מרחובות העיר, שנועד מן הסתם לפעילות מסחרית. הלחימה על העיר הייתה קשה. מגדל מצור צלבני, שעליו הועלו לוחמים מספר, התמוטט ורבים מהצרים נפגעו, בעוד אחדים נפלו בשבי הנצורים. כעבור שלושה ימי לחימה עקובים מדם, הצליחו הצלבנים להשתלט על חלק מביצורי העיר. המוסלמים הסכימו להניח את נשקם ולהיכנע בתנאי שיובטחו חייהם וי תר להם לצאת מהעיר עם רכושם. בלדווין הסכים לתנאים והקפיד לקיים אותם. התושבים המוסלמים שעזבו את ארסוף עברו ברובם לאשקלון ואחר כך למצרים, ואת מקומם תפס חיל מצב קטן של נוצרים. בלדווין הקפיד גם לקיים את ההסכם עם מפקדי הצי הגנואי, שקיבלו את הזכות לקיים פעילות מסחרית בשליש משטח העיר. 7 כך נהפכה העיר לרכוש הכתר ושמה שונה שוב, לארסור,(Arsur) שהיה בעיקרו שם רשמי בשימוש במסמכים רשמיים, שכן ברבים מהמקורות הכתובים האחרים של התקופה המשיכו להשתמש בשם ארסוף, בכמה שינויים. עם נפילתה של ארסוף וכיבושה של קיסריה שאירע מיד לאחר מכן, הושלמה ההשתלטות הצלבנית על חוף השרון לכל אורכו, מיפו ועד חיפה (שנכבשו עוד קודם). ארסור הפכה חוליה מרכזית בשרשרת ערי החוף הצלבניות שא פשרו גישה ישירה לים הפתוח ולמערב (לאירופה) ומחסה במקרה של סכנה יבשתית. עניין זה מוצא את ביטויו כבר באביב 1102, במפלה הקשה שנחלו הצלבנים מידי הצבא הפאטימי בקרב רמלה השני. בלדווין הצליח להימלט בעור שיניו עם שניים מאנשיו לכיוון צפון, והללו הגיעו לאחר ליל נדודים לארסור ומצאו בה מחסה בטוח. בלדווין הפך את ארסור לאחד מבסיסי ההתארגנות המחודשת של כוחותיו לקראת

21 20 סעודה אחרונה באפולוניה עימות נוסף, שהסתיים בסופו של דבר בניצחונם הגדול של הצלבנים על המוסלמים בקרב 8 רמלה השלישי. קורותיה של ארסור הצלבנית מגוון המקורות הכתובים העוסקים בכיבוש הצלבני של העיר מוצאים אישוש בממצא הארכיאולוגי. כל המכלולים האדריכליים, שהיו בשימוש המוסלמים ערב בואם של הצלבנים, נעזבו ואף חרבו בעקבות הכיבוש. יתר על כן, כאשר החלו הצלבנים לאכלס בהדרגה את האתר, הם כיסו לחלוטין את החורבות, פילסו וריצפו משטחים רחבים מעליהם והקימו בניינים חדשים, אך בהיקף הרבה יותר מצומצם לעומת התקופה הקודמת. חומת העיר, שנפגעה באזורים מסוימים בחלקה העליון, שוקמה. נדמה כי יש לייחס לזמן זה גם את בנייתו של שלבו הקדום של שער העיר שנחשף בעונה ה 11 בשנת 1996, במרכז הקטע המזרחי של חומת העיר (שטח J). בחפירות התברר, שמרכיבי השער הוקמו בשני שלבי בנייה שונים ושהמכלולים הקרמיים הקשורים אליהם מאפשרים לשייך את שניהם לתקופה הצלבנית (למאות ה 12 וה 13 בהתאמה). השער הקדום כלל שני מגדלים עגולים למחצה שבלטו כלפי חוץ, מזרחה, ואשר הלכו והתרחבו כלפי מטה. קוטר המגדלים בבסיסם 4.40 מ והמרחק ביניהם 2.10 מ. בין המגדלים מחברת חומה, אשר שימשה מסד למפתן השער שלא נשתמר. כנגד זאת, בחלקה העליון של החומה המחברת נשתמרו שתיים מאבני הבסיס של קשת שנפתחה לכיוון מזרח ותמכה כנראה בגשר מתרומם שהיה בנוי מעץ (איורים 6). 5, שיטת הבנייה של המגדלים דומה לזו של החומה המונומנטלית ומגדל הפינה בדרום מזרח העיר, שנחשף בעונות חפירה מאוחרות יותר (שטח L), קרי ליבה מסיבית הבנויה ממגוון אבני גוויל מלוכדות בטיט ומחופות באבני גזית מכורכר, אשר חוברו בטיט מתוחם ומוחלק היטב כלפי חוץ. ממזרח למגדלי השער ולחומה שביניהם השתרע חפיר ברוחב 9 מ, מתוחם מעברו השני בקיר תמך בנוי שנשתמר לגובה 2 מ ויותר. יש לציין, שמרכיבי השער שהתגלו שימשו ככל הנראה בסיס למבנה-שער שכלל לפחות קומה אחת נוספת, בדומה למקבילות הידועות לנו ממערב אירופה של אותה תקופה. מכל מקום, בשלב מסוים נהרס מבנה השער וחלקים גדולים ממנו התמוטטו וקרסו לתוך החפיר. ייתכן, שיש לקשור הרס זה ללוחמיו של צלאח אלדין שמוטטו את ביצוריהן של כמה ערים במסגרת התארגנותם האסטרטגית כנגד מסע הצלב השלישי בעקבות ניצחונם בקרני חיטין (להלן). כאן המקום לציין, כי התיעוד ההיסטורי על ארסור בתקופה הצלבנית מתייחס לאירועים המרכזיים הקשורים בתולדותיה כיבושה של העיר וראשיתה כעיר נוצרית צלבנית ו קרב ארסוף המפורסם שנערך בקרבת העיר כעבור תשעה עשורים בקירוב (להלן) וכן אירועי שנות השישים של המאה ה 13, עת עברה העיר לרשות מסדר ההוספיטלרים ובהמשך נכבשה ונהרסה בידי הממלוכים. התיעוד ההיסטורי כמו גם הממצא הארכיאולוגי המיוחס לתקופות

22 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 21 6,5 שער העיר הצלבנית של ארסור (שטח J), תכנית וצילום, מבט למערב The Crusader city gate of Arsur (Area J), plan and photograph, looking west הארוכות שבין האירועים המרכזיים בתולדות האתר אינם רבים, ואין בכוחם להשלים את החסר. מכל מקום, מן התיעוד ההיסטורי עולה כי לקראת אמצע המאה ה 12 נמסרה ארסור למשפחת אצילים מבין נושאי הצלב, ששמה ומוצאה אינם ידועים לנו. בכך הפכה העיר מרכוש כתר למרכזה של סניוריה פיאודלית-וסאלית, שהשתרעה על דרום השרון כולו, מהפולג בצפון ועד לירקון בדרום ומהים במערב ועד להדום הר שומרון במזרח. הראשון מבין הסניורים של ארסור המתועד בכתובים הוא יוהאנס מארסור, המוזכר בכמה מסמכים משפטיים משנת 1163 ואילך ולמשך שני עשורים בקירוב. אציל זה נחשב לאחד מחברי האליטה האריסטוקרטית של ממלכת ירושלים הצלבנית, וזאת לאור העובדה שבשנת 1171 הוא התלווה לאמלריק הראשון 9 כחבר פמליה בזמן הביקור המלכותי שלו בקושטא. בסוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים של המאה ה 12 התחוללו זעזועים מרחיקי לכת בממלכת ירושלים הצלבנית ומטבע הדברים גם בסניוריה שלה, ארסור. בעקבות המפלה המוחצת, שספגו הצלבנים בקרב חיטין בקיץ 1187, נפלה ארסור, ביחד עם שאר ערי החוף של ארץ ישראל, בידי המוסלמים. על קורותיה של העיר במשך ארבע שנות השלטון המוסלמי המחודש בה (עד ל קרב ארסוף, 1191) אין לנו כל תיעוד כתוב, ובנוסף לא נתגלו באתר ממצאים ארכיאולוגיים, שניתן לייחסם לתקופה זו. מה שכן מתועד הוא שבשלהי אותה תקופה, כאשר החל מסע הצלב השלישי לקרום עור וגידים, גברו חששותיו של צלאח אלדין שהצלבנים ינסו לכבוש מחדש את החוף הארץ ישראלי ולבסס את שלטונם בערים המבוצרות שלאורכו. החששות הללו הלכו והתחזקו נוכח אובדנו של רוב צי המלחמה המוסלמי בזמן המצור הצלבני על עכו, ועל כן ציווה צלאח אלדין למוטט את הביצורים בשורה של ערי חוף, ל רבּות אלה של M

23 22 סעודה אחרונה באפולוניה ארסוף. 10 בשלהי הקיץ של אותה השנה התנגשו הצלבנים והמוסלמים במערכה, אשר הייתה לאירוע הצבאי המרכזי של מסע הצלב השלישי. המערכה, שניהלו ריצ ארד לב-הארי מצד אחד וצלאח אלדין מצד אחר ואשר הגיעה לשיאה בשבת, 7 בספטמבר 1191, במרחב המשתרע מצפון מזרח לאתר (איור 7), זכתה לשם קרב ארסוף. הקרב, שהסתיים בניצחון נוצרי מרשים, 11 ביסס מחדש את קיומה של הממלכה הצלבנית בארץ ישראל למשך מאה שנים נוספות. נדמה, כי הזיקה הישירה בין הקרב לאתר טמונה למעשה באחד הנופלים במערכה מן המחנה הנוצרי, האביר ז אק ד או ון, שהיה נצר למשפחת האצילים לבית אוון. גופתו נמצאה בשדה המערכה, חבולה ופצועה כולה, כשמסביבה נערמו לא פחות מ 15 גופות של לוחמים מוסלמים. עם שוך הקרבות, ציווה ריצ ארד לב הארי להביא את ז אק ד אוון לקבורה בטקס אשכבה מלא בכנסיית הגבירה הקדושה היא מריה, אמו של ישו אשר בארסור, וזאת כאות הוקרה על 12 גבורתו בזמן הקרב. כנסייה זו טרם זוהתה בחפירות ארכיאולוגיות באתר. הסכם שלום בין הנוצרים למוסלמים נחתם למעשה כעבור שנה, בראשית ספטמבר 1192, ובמסגרתו הוחזרה הסניוריה של ארסור רשמית לידי הצלבנים. השליטה בה חזרה לידי אציל ממשפחת הסניורים של ארסור המקורית, יוהאנס שמו, כנראה בנו של אותו יוהאנס ששלט בסניוריה לפני קרב חיטין. התיעוד הממשי העיקרי שיש בידינו על יוהאנס השני קשור בנסיבות מותו בשנת 1198, בתאונה יוצאת דופן בזמן מסע ציד שערך ביערות הסניוריה שלו: כובעו נתפס בענפי אחד העצים וכתוצאה מכך הוא נתלה ומת. 13 היות וליוהאנס הבן לא היו צאצאים מאשתו, ה ל א ז דה בּ רי, עברה השליטה על הסניוריה של ארסור לידי אחותו מליסנד. לאישה זו לא היה כנראה כל עניין לנהל את הסניוריה בעצמה, ועל כן היא נישאה עוד באותה שנה לאציל לא מפורסם במיוחד בשם ט ריק ס מאוֹ ר קה. מ ל יס נ ד ילדה לו לא פחות משבע בנות, אך אלה לא נותרו בחיים. טריקוס אמנם נשא בתואר הרשמי של שליט ארסור, אך לא לזמן רב, כי כעבור כמה שנים הוא נפטר. מליסנד נישאה שוב, אך הפעם לאחד האצילים המפורסמים ביותר של העולם הצלבני בזמנו, ז אן ד א יבּ ל ין הסניור של ביירות, אשר נודע לימים בכינוי הזקן מביירות. בכך עברה הסניוריה של ארסור לשליטה של משפחת האצילים לבית איבלין, שהייתה אחת מן המשפחות החזקות שבמזרח הלטיני. קרנה של מליסנד עלתה בהתאם לכך ולחמישה מששת הצאצאים שילדה לז אן ד איבלין ציפתה קריירה פעילה למדי. 14 הרביעי שבהם ירש לאחר מותו של אביו, בשנת 1236, את השליטה על הסניוריה של ארסור, והיה לז אן השני ד איבלין ד ארסור. הדבר נעשה ברצון אמו ובהסכמת א ח יו. ז אן השני הצטיין במרץ רב ובפעילות רבת היקף, אשר מצאה את ביטויה הרבה מעבר לענייניה של הסניוריה של ארסור. בשלב מסוים הוא אף הגיע למעמד של עוצר ונציב של ממלכת ירושלים הצלבנית והיה לדמות מדינית וצבאית מרכזית בה. עם זאת, הוא לא זנח את ענייניה של ארסור ושל הסניוריה שבשליטתו. למעשה, בתעודות הרבות שבהן שמו מוזכר, מ 1236 ועד לשנת מותו

24 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 23 ב 1258, הוא מופיע לרוב תחת השם,Johan d Ybelin dominus d Arsur או בשמות sire.d Arsur, seignor d Arsur 15 בימיו, הייתה ארסור לאחת הסניוריות שקיבלו את זכויות היתר של cort et coins et justice הזכות לבית דין עבור הווסלים שלה, הזכות לחותם הנותן תוקף לתעודות משפטיות והזכות למשפט על נתיניה שחייב את המדינה כולה. הדבר היה במסגרת השינויים מרחיקי הלכת, שחלו באופיו של המערך החוקתי של הממלכה הצלבנית, אשר השתנה בהדרגה ממלוכה פיאודלית למסגרת פדרטיבית של סניוריות שנהפכו במידה רבה לאוטונומיות. באשר להיבט האדריכלי של ארסור, הגיעה לידינו עדות כתובה בעלת חשיבות עליונה שבה מצוין, בהקשר ספציפי לשנת 1241, כי ז אן (השני) ד איבלין, בנו של הסניור (הזקן) מביירות, החל בהקמת המבצר של ארסוף comensa Johan de Ybelin, fis dou seignor de Baruth, a. fermer le chasteau d Arsuf 16 תיעוד משפטי מאותה השנה מלמד, שאותו ז אן השני מכר למסדר ההוספיטלרים, תמורת הסכום המכובד של 3,000 בזאנטים, חבל ארץ עשיר במים, שהיה בבעלותו באגן העילי של הירקון, על טחנות הקמח שבו. ההכנסה מהמכירה הזו באה 7 אפולוניה-ארשוף (ארסוף), תצלום מן האוויר, מבט לצפון מזרח על האזור שבו התחולל קרב ארסוף, 2009 באדיבות סקיי ויו - צילום בע"מ Apollonia-Arsuf, aerial view, looking northeast, toward the area of the battle of Arsuf, 2009 Courtesy of Skyview Photography Ltd

25 24 סעודה אחרונה באפולוניה כנראה לכסות את ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בהקמת המבצר שלו. הגשר הישן שמוזכר 17 בתעודה שירת קרוב לוודאי את התעבורה מארסור ללוד ולרמלה ומשם לירושלים. המעורבות של מסדר ההוספיטלרים של יוחנן הקדוש בירושלים בענייניה של ארסור החלה כבר בראשית המאה ה 12. את זאת ניתן להסיק מאחת מתעודות הקניין הקדומות של המסדר (קודם לשנת 1110), שבה מאשר המלך בלדווין הראשון למסדר להחזיק בשורה של נכסים, ובהם נחלה באדמתה של אזוטו [= ארסור] שליד הטחנות. טחנות קמח המופעלות בכוח מים זורמים היו באותה תקופה לאורך הירקון, ונראה שהנחלה שבה מדובר שכנה לצד הירקון. בכל אופן האחיזה ההוספיטלרית של הטחנות אושרה מחדש בתעודה משפטית אחרת משנת 1154 על ידי המלך בלדווין השלישי. מתעודה משפטית אחרת, משנת 1133, אנו למדים שההוספיטלרים רכשו מידי הסניור של יפו דאז, נחלה גדולה עוד יותר באותו מרחב, שכללה טחנות (באזור) שלושת הגשרים, אי שלם ועשר יחידות קרקע חקלאית. האזור הנדון שוכן, ככל הנראה, במעלה הירקון, במקום שבו נשפכים אליו הנחלים קנ ה וש לה, ויש בו שרידי טחנות קמח, שבחלקן שימשו גם לחציית הנחל. בנוסף לכך, היה במקום שנקרא פרוחייה גם גשר של ממש, ששרידיו נראו עדיין במאה ה 19. מדובר, אם כך, באזור עשיר במים (בירקון וביובליו), מעובד באינטנסיביות (ביחידות חקלאיות), בעל פוטנציאל כלכלי מכובד (טחנות הקמח) וגם בעל חשיבות תעבורתית ואסטרטגית (הגשרים). אין ת מ ה אפוא, שכעבור עשרים שנה (בשנת 8 העתק מצויר של טביעת החותם של בליאן הראשון, המתאר בצד אחד את בליאן עצמו לבוש שריון ורוכב על סוס ומסביבו כתובים שמו ותאריו: בליאן ד'איבלין הסניור של ארסור והנציב של ממלכת ירושלים; בצדה האחר, המרכיבים הביצוריים העיקריים של המבצר: חומה גבוהה ובמרכזה שער מוגן בזוג מגדלים עגולים למחצה, ומאחוריהם זוג מגדלי פינה ומגדל עוז רב ממדים השולט על המבצר כולו. וכתובת המקיפה את המוטיב שפירושה זה המבצר של ארסור Sketched copy of the seal of Balian I, depicting on one side Balian himself wearing armor astride a horse and surrounded by an inscription indicating his name and titles: Balian d Ibelin seigneur d Arsur and conestable of the kingdom of Jerusalem. The other side depicts the main fortified components of his castle: a high wall, in the center of which is a gate protected by two semicircular towers, behind which is a pair of corner towers and a powerful donjon overlooking the entire castle. The inscription reads: this is the castle of Arsur

26 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם ), כאשר היה צריך לאשר מחדש את הבעלות של ההוספיטלרים על הרכישה, נעשה הדבר על ידי בעל הסמכות הגבוהה ביותר בעולם הנוצרי דאז האפיפיור אוגיניוס השלישי. ז אן השני נפטר בשנת 1258 והשליטה בסניוריה של ארסור עברה לידי בנו בליאן הראשון. מימיו של סניור זה השתמר ממצא איקונוגרפי ייחודי באופיו: העתק מצויר של טביעת חותם (איור 8), המתאר בצד אחד את בליאן עצמו לבוש שריון ורוכב על סוס ומסביבו כתובים שמו ותאריו: d(e) Ba(lian) d Ybel(in) s(eigneur) d Ars(ur) co(n)establ(e) dou reaume I(e)r(usa)l(e)m בליאן ד איבלין הסניור של ארסור והנציב של ממלכת ירושלים; בצדה האחר של הטביעה מתוארים בצורה סכימתית המרכיבים הביצוריים העיקריים של המבצר: חומה גבוהה ובמרכזה שער מוגן בזוג מגדלים עגולים למחצה, ומאחוריהם זוג מגדלי פינה ומגדל עוז רב ממדים השולט על המבצר כולו. מעניינת במיוחד היא הכתובת המקיפה את המוטיב:,Ce est le chastiau d( )Arsur שפירושה זה המבצר של ארסור. במחקר המודרני קיימת רתיעה רבה מלייחס ערך ממשי לתיאורים האיקונוגרפיים המופיעים בטביעות חותם מהסוג הזה. עם זאת, חשוב לציין שהמרכיבים הביצוריים המרכזיים המופיעים בטביעת החותם הם גם המרכיבים העיקריים שנתגלו בשטח, בחפירות המבצר הצלבני של ארסור (שטח F) ובמיקום המתאים שלהם, כפי שנראה להלן. מכאן שהתיאור האיקונוגרפי של המבצר בדוקומנט של 18 בליאן הראשון אינו בהכרח מופרך לחלוטין. הרכישה הגדולה מכולן התבצעה בשנת 1261, כאשר ההוספיטלרים חכרו מידיו של בליאן, בנו ויורשו של ז אן השני מאז 1258, את כל זכויותיו על המבצר, העיר והסניוריה של ארסור Arsur,castellum, civitatem et dominium תמורת 4,000 בזאנטים בשנה. ברור למדי, שהסיבה המרכזית למעשה זה נעוצה בכך, ששנה קודם לכן עלה לשלטון במצרים הממלוכית הסולטאן הפעלתן ביברס, ומהר מאוד התחוור שמכאן ואילך הסכנות מכיוונו רק י לכו ויגברו. כמו כן היה ברור, שסניור אוטונומי כמו בליאן לא יוכל לגייס את האמצעים הדרושים ואת כוחות הצבא הנחוצים כדי להתמודד עם הסכנה הממלוכית; את זאת יוכל לעשות מסדר צבאי מאורגן ועתיר אמצעים ולוחמים. ההערכה הייתה שלהוספיטלרים יש הפוטנציאל הנדרש על מנת לענות על הצרכים האלה. 19 נדמה, כי זמן קצר לאחר הרכישה התחילו ההוספיטלרים לבצע שורה של פעולות בנייה רחבות היקף, שנועדו לחזק את מערכות הביצור למיניהן. המידע על הפעילות הזאת מבוסס רובו ככולו על ממצאים חומריים שנתגלו בחפירות הארכיאולוגיות, ולהלן תיאור תמציתי שלהם. בדרום העיר (שטח E), גולחו קירות כל החדרים הצמודים לחומת העיר מבפנים למחצית מגובהם לערך, וחלל החדרים שביניהם מולא בעפר ובאבנים עד לגובה ראשי הקירות הקטועים. מעל למילוי זה נבנתה רצפת טיט מוצקה בעובי של כ 6 ס מ, שכיסתה את השטח כולו וניגשה אל החומה. התופעה הזו הובחנה בשלושה ריבועי חפירה רצופים (איור 9), מהחומה וצפונה;

27 26 סעודה אחרונה באפולוניה 9 חדרים בדרום העיר מהתקופה הצלבנית שהתגלו בסמיכות לחומת העיר (שטח E), מבט למערב Rooms in the southern part of the city from the Crusader period discovered near the city wall (Area E), looking west 10 מגדל הפינה הדרום מזרחי של העיר הצלבנית של ארסור (שטח L), 2009 באדיבות סקיי ויו - צילום בע"מ Southeastern corner tower of the Crusader city of Arsur (Area L), 2009 Courtesy of Skyview Photography Ltd

28 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 27 משמעות הדבר היא שהאופי העירוני של המרחב המשתרע פנימה לחומה, וברוחב של 15 מ לפחות, השתנה לחלוטין. לא עוד מבני מגורים ובתי מלאכה שהיו נגישים דרך סמטאות, כי אם משטח מוגבה, מוצק, ישר ופתוח עד לחומה ששימש למעשה את עיבויה וחיזוקה. מציאות דומה נתגלתה גם בחפירות ממזרח לשטח זה (שטח P), ומכאן שעיבוי זה חל גם במקומות נוספים בדרום העיר. למעשה, מדובר בסוללת עפר אופקית וברצפת הטיט המוצקה שהושתתה מעליה שאפשרו למגנים להגיע לחומה ללא כל קושי וה קשו על ניגוח החומות מצד המצרים. גם בחפירות מגדל הפינה הדרומי מזרחי של חומת העיר (שטח L) בעונה ה 19 בשנת 2009 גילינו סתימות מכוונת במערך הביצורים מן התקופה הצלבנית. ביצורים אלה נמצאו, כשהם בנויים על גבי הביצורים מן התקופה הערבית הקדומה, ושתי המערכות יחדיו נבנו למעשה על שרידים אדריכליים מן התקופה הביזנטית (איור 10). ניתן לקשור את עיבוי החומות בדרום העיר, כפי שנחשף בחפירות, עם אירוע דיפלומטי המתועד בשניים מהמקורות המוסלמיים השופכים אור על התהליך שהוביל למצור. לפיהם, בשלב מסוים של המעורבות הצבאית הגוברת של ביברס בשטחה של הממלכה הצלבנית, נחתם הסכם בינו לבין נציגים מהצד הנוצרי, האוסר על האחרונים להקים ביצורים חדשים בנוסף לאלה הקיימים. אולם אחרי כן קיבל ביברס דיווח, שבארסור החלו בהקמת מעוז מבוצר בעיר. ביברס ראה בצעד זה הפרת הסכם חתום, והמעשה שימש בידו עילה להטלת מצור על ארסור. מן הראוי להוסיף, שבאותה הזדמנות ניסח ביברס את התפיסה האסטרטגית הניידת שלו, השמה דגש על הלוחמים, וזאת בניגוד לתפיסה הנייחת של הצלבנים, שחיפשו ביטחון מאחורי הביצורים שלהם: אין להגן על הערים בעזרת חומות ולא על תושביהן באמצעות חפירים... לנו אין ביצורים מלבד הסוסים שלנו. במקום חפירים 20 יש בידינו רק ח רבות, והחומות שלנו הן אך ורק אנשינו. המבצר הצלבני בארסור הממצא הארכיאולוגי שנתגלה בחפירות באתר למן העונה ה 12 משנת 1998 ואילך מוכיח, שהשינויים האדריכליים ומעשי החיזוק המקיפים ביותר, שביצעו ההוספיטלרים לקראת מצור אפשרי, נעשו בעיקר ב מבצר. מרבית המרכיבים של המבצר (שטח F) שעל ראש מצוק הכורכר נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות שהתקיימו בשנים , ו 2000 (עונות 14-12), וזאת בעקבות החלטה שקיבלו רשות הטבע והגנים ועיריית הרצליה להפוך את האתר של אפולוניה לפארק ארכיאולוגי במסגרת של גן לאומי מוסדר ופתוח למבקרים. המבצר הצלבני נקבע כיעד מרכזי של החפירות האלה, והמטרה הייתה לגלות את הרכיבים האדריכליים ששרדו במלואם ולהגיע בחפירות ארכיאולוגיות סדורות לגובה הרצפות המשקפות את שלב קיומו האחרון. הדבר חייב פעילות מורכבת ובהיקפים גדולים במיוחד, שבה שולבו במשך חודשים רבים עשרות רבות של פועלים במסגרת מדיניות הבטחת ההכנסה של המדינה ומגוון כלים מכאניים כבדים לפינוי המפולות

29 28 סעודה אחרונה באפולוניה והמילויים. הפארק הארכיאולוגי שבגן הלאומי של אפולוניה נפתח לקהל המבקרים באביב 2001, ועד היום הוא מנוהל בידי ח ג י יוחנן, שנותר חבר בכיר פעיל במשלחת החפירות 21 (איור 11). המבצר שהוקם כאמור ב 1241 הוא מכלול חד מרכזי רב מרכיבים ורב מפלסים, הממוקם במרחב הצפוני מערבי של העיר המבוצרת. היה זה מן הסתם המכלול האדריכלי החשוב ביותר, שהוקם באחרית ימיה של ארסור הנוצרית הצלבנית. הוא כולל מבפנים והחוצה: חצר מרכזית לא סד רה המוקפת באולמות רחבים; מערכת חומות עיקרית בעלת מ תאר מחומש, שבה משולבים שער המוגן בשני מגדלים עגולים למחצה ומגדל עגול למחצה נוסף בכל אחד מצדדיו במזרח, מגדל עוז ואולי גם שני מגדלי פינה מרובעים במערב; מערכת חומות 11 תכנית המבצר (שטח F) Plan of the castle (Area F)

30 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 29 חיצונית שהמ תאר שלה תואם במידה רבה למ תאר של המערכת העיקרית, אך במפלס נמוך יותר ובמפתח רחב יותר; חפיר רחב ידיים ועמוק, המתוחם בקיר תמך היקפי; מערך של חומות ת מ ך לאורך המצוק שבחזית המערבית של המבצר, אשר התמוטט רובו ככולו לרגלי המצוק; ומעגנה בנויה, שממנה נשתמרו היסודות של שני שוברי הגלים הצדדיים (הצפוני והדרומי), אשר משתלבים היטב עם החומות של המערכת העיקרית. האופי הרב מפלסי של המבצר מתבטא בבירור בשרידים האדריכליים כפי שהם נשתמרו ונחשפו בחפירות: הקיר הצפוני של השער נשתמר לגובה של מ מעל פני הים, שרידי הקיר הצפוני של מגדל העוז שמגיעים לגובה של מ, וחצר המבצר שביניהם שהייתה ונשארה בגובה של מ מעל פני הים. כאשר המבצר עמד בשלמותו, כלל מבנה השער קומה אחת או שתיים נוספות, שפירושו תוספת של 5 עד 10 מ לגובה, ואילו מגדל העוז, שכלל כנראה שלוש או ארבע קומות נוספות, התרומם לגובה של 15 ואף 20 מ מעל לגובה הקיים, כלומר כ 50 מ ויותר מעל למעגנה שלרגליו. יש לציין, שבדרום המבצר, הייתה החומה העיקרית במקורה גבוהה בכ 6 מ מגובה ההשתמרות הנוכחי שלה (33.75 מ ), וכך הדבר לגבי החומה החיצונית, שנשתמרה לגובה ממוצע של מ. בחפיר, לעומת זאת, חפרנו עד לעומק מ, ובריבוע בדיקה התברר שגובהו המקורי היה עמוק ב 4 מ לפחות. הפרשי הגבהים הללו גרמו לכך שהכמויות של גושי המבנים ואבני הבנייה שהתמוטטו ומילויי החול והעפר שהצטברו ביניהם (שפינינו ואנו ממשיכים לפנות) הם בהיקפים אדירים, מעל ומעבר למה שמקובל בחפירה ארכיאולוגית מקובלת. מידות האורך והיקפי השטח של המבצר על כלל מרכיביו מרשימים למדי (איור 12): כ 176 מ ממזרח למערב, דהיינו, מקיר התמך המזרחי של החפיר ועד לקצהו המערבי של שובר הגלים הדרומי, וכ 128 מ מצפון לדרום לרבות החפיר וקיר התמך התוחם אותו. המ תאר שלו אמנם אינו סד ר, אך היקפו מגיע בכל אופן לכדי 18 דונם ויותר. עם זאת, בגלל ריבוי המרכיבים שנכללים במבצר ואופיים המגוון, המידות של כל אחד מהמרכיבים אינן גדולות. חוץ מהחפיר רחב הידיים, שרוחבו המ רבי מגיע לכדי 30 מ ושטחו מתקרב לכדי חמישה דונם, שאר המרכיבים הם קטנים למדי. המידות המ רביות של מערכת החומות החיצונית הן 88 מ מצפון לדרום ו 71 מ ממערב למזרח, והיא מקיפה שטח שמתקרב ל 6 דונם. המידות של מערכת החומות העיקרית, המהווה בעצם את עיקרו של המבצר, הן כ 53 מ מצפון לדרום וכ 42 מ ממערב למזרח, והיא מבצרת שטח של כ 2.5 דונם. החצר הפנימית, לעומת זאת, שמידותיה מ לערך, עולה במקצת מעל למחצית הדונם. באשר לחזית המערבית של המבצר מראש המצוק ועד למרגלותיו, שהולכת ונחשפת בשנים האחרונות, ניכר כי מתחת למפלס החצר נבנתה סדרה של שלושה אולמות לפחות שכיוונם צפון דרום, שהיו מחוברים באמצעות פתחים שניתנו לסגירה. האולם המרכזי שבהם היה בניצב לאולם שמתחת למגדל

31 30 סעודה אחרונה באפולוניה העוז, ודומה כי היה מעבר בין האולמות. אורכו של האולם המרכזי מפתחו הדרומי ועד פתחו הצפוני כ 11 מ, ורוחבו כ 6.50 מ מידות בדוקות של האולמות הדרומי והצפוני ניתן רק לשער לאור אופיו הסימטרי של המכלול; נראה כי אורכו של כל אחד היה כפול מהאולם המרכזי וייתכן אף שנקבעו בהם חלוקות משנה. עם זאת, כבר עתה ברור שהאולמות הדרומי והצפוני היו זהים ברוחבם לאולם המרכזי. גם מרכיבי המעגנה נשתמרו בצורה חלקית בלבד, ונדמה ששטח העגינה הפנימי שלה מגיע לכדי 2.7 דונם בלבד. המכלולים האדריכליים המרכזיים של המבצר הם: ה ח פ י ר (איורים 12): 11, זה מקיף את המבצר משלושה צדדים מצפון, ממזרח ומדרום ובעל מ תאר חיצוני רב צלעי. רוחבו המרבי כ 30 מ, כאמור. אף שרוחבו אל מול המגדלים העגולים למחצה של מערכת החומות החיצונית מגיע לכדי 21 מ, עדיין יש לראות בו חפיר רחב במיוחד. בחלקה המערבי של זרועו הדרומית מגיע עומקו לכדי 18 מ מעל פני הים, כך שברור שמ י י ם לא חדרו אליו. הפרשי הגבהים שבין תחתיתו לבין הרכיבים האדריכליים שתחמו אותו כאשר עמד בשלמותו היו משמעותיים: הפרש של כ 16 מ לעומת ראש החומה של המערכת החיצונית, וכ 12 מ ביחס לראש קיר התמך התוחם אותו מבחוץ. מדובר אם כן באחד החפירים הרחבים והעמוקים המוכרים לנו מהעולם הצלבני. בצד דרום מזרח נחשף ב ח ן שרוחבו 4.5 מ, הבולט מקיר התמך פנימה בכ 1.70 מ. בקיר הביצור החיצוני שממול נתגלה בחן מקביל, שנשתמר רק בחלקו. בין שני הבחנים ובתוך החפיר, במרחק של כ 6 מ מהבחן החיצוני, נחשפה אומנה בעלת שתי רגליים ולכל אחת מהן מ תאר מחומש עם חוד שפונה כלפי חוץ. מדובר בפירוש באומנת תמיכה של גשר, אשר חצה את החפיר ובכך א פשר כניסה מן העיר למבצר. יש להניח, שמצפון מערב לאומנה זו, ובאותו המרחק, עמדה אומנה דומה, אך זו טרם נחשפה. הגשר עצמו היה בנוי כנראה מעץ ובחלקו הצפוני היה קרוב לוודאי גשר מתרומם,(pont-levis) כפי שעולה מגוש בנוי גדול ממדים ששימש את תמיכתו ונתגלה בין המפולות שלרגליו בתוך החפיר. לאורך הצלע הצפונית מזרחית של החפיר נתגלו, במרחקים קצובים זה מזה, חמש אומנות צמודות לקיר התמך, אשר נוספו לאחר בנייתו. ייתכן, שאלו אומנות תמיכה של מבנה מונומנטלי, שהשתרע מגבול החפיר והחוצה ושממנו לא שרד דבר, או שמא אלו תומכות בקיר החפיר שהיה נתון לתזוזות קרקע בקטע זה. מ ע ר כ ת ה ב י צ ו ר ה ח י צ ו נ י ת (איורים 12): 11, מערכת זו נפגעה בצורה קשה במיוחד, ורק כמה חלקים מקוטעים שרדו ממנה. אף על פי כן, הקטעים ששרדו מאפשרים לקבל תמונה כללית על קווי המ תאר שלה, מה גם שאלה תאמו במידה רבה לקווי המ תאר של המערכת המרכזית (הפנימית) שמעליה. בדרום מערב המבצר שרדה פינה של מגדל ריבועי, שקירותיו הולכים ומתרחבים כלפי מטה, ושאורך הצלע הדרומית שלו מתקרב לכדי 15 מ. ממזרח לו עמד מגדל עגול למחצה, שהקוטר המקורי שלו היה כ 23 מ, אך כיום הוא מפורק לכמה

32 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם גושים המצויים בתהליך של גלישה לעבר החפיר. מצפון מזרח לו שרדה עמדה בנויה בתוך החומה, עם חרך ירי בצורת טרפז הפונה כלפי חוץ,(meurtrière) שבאמצעותו ניתן היה להגן על הגשר שחצה את החפיר, ועל השער החיצוני שאליו הוא הוביל. בנוסף לכך, מאחר שהחרך הזה מסתיים כלפי חוץ במסילה כמעט אנכית, הרי שמדובר כאן בעמדה שניתן היה לירות ממנה חצים גם במאונך,(mâchicoulis) לעבר האויבים שהגיעו ממש לרגלי החומה. עמדה דומה הייתה, ככל הנראה, גם מצדו האחר של השער, אך היא לא שרדה. מהשער החיצוני לא שרד דבר, מאחר שהשרידים במקום נהרסו עד אל מתחת למפלס היסודות. עם זאת, בגוש הבנייה הגדול שנפל לרגליו ניתן להבחין בכמה ממרכיביו המרכזיים: קטע מתעגל של אחד משני המגדלים העגולים למחצה, חלק מקמרון ששימש לקירוי המעבר שחצה אותו, וקטע מחריץ אנכי שנועד לשמש מסילה לשׂ בכה.(porte-coulisse) מרכיבי שער דומים נתגלו גם המבצר, תצלום מן האוויר, מבט לצפון מערב, 2009 באדיבות סקיי ויו - צילום בע"מ Castle, aerial view, looking northwest, 2009 Courtesy of Skyview Photography Ltd

33 32 סעודה אחרונה באפולוניה בשער המרכזי של המבצר (להלן), אך במצב השתמרות טוב בהרבה. נראה, אם כך, כי שני השערים היו, במידה זו או אחרת, דומים בצורתם, אם כי השער החיצוני היה, ללא ספק, בעל ממדים קטנים יותר. מהמגדל העגול למחצה בצד המזרחי של השער לא שרד דבר, אך ניתן לשער שמדובר ברכיב בעל מ פתח רחב במיוחד, שקוטרו התקרב לכדי 32 מ. המגדל הרחב הזה שימש למעשה רכיב הגנה קדומני של השער המרכזי של מבצר, היינו ברביקן,(barbacane) והמשטח המוצק הפנימי שת ח ם על ידו בחלקלקה (glacis) שימש מרחב גישה לפתח השער. לפנינו, אם כן, דוגמה טיפוסית של מערך כניסה המבוסס על רעיון התפנית הכפולה: כל מי, שחצה את החפיר בגשר שמעליו ועבר את השער החיצוני על מנת להיכנס למבצר, חייב היה לפנות ימינה לעבר החלקלקה ולאחר מכן לפנות שוב, שמאלה, כדי לעבור דרך השער המרכזי. מהמגדל העגול למחצה הצפוני מזרחי שרדו רק שני קטעי החומה הפנימיים, שמהם התחיל המגדל להתעגל כלפי חוץ. הקטע המערבי שביניהם אף כלל בעבר חרך ירי בצורת טרפז ואולי גם פ תח גיחה לעבר החפיר, אך אלה כבר לא קיימים היום. מעבר למגדל זה במערב, ראש המצוק והבנייה שמעליו התמוטטו לחלוטין, כך שמהמגדל הריבועי הצפוני, אם בכלל היה, לא שרד דבר. שיטת הבנייה של חומות מערכת הביצור החיצונית ושל מרב המכלולים האדריכליים האחרים הייתה באמצעות ליבה רחבת ממדים ומוצקה של אבני גוויל של כורכר (על פי רוב) בגדלים שונים שלוכדו בטיט גס, ועליה ציפוי של אבני גזית של כורכר שלוכדו בטיט עדין בעל 22 גוון אפור שהוחלק היטב בקווי החיבור שבין האבנים. מ ע ר כ ת ה ח ו מ ו ת ה ע י ק ר י ת (איורים 12): 11, זו מהווה את הביצור הראשי של המבצר. עובי חומותיה 3 מ בממוצע ולמ תאר שלה צורת מחומש, שבסיסו נמשך לאורך ראש המצוק במערב והחוד שלו פונה לכיוון מזרח. במערכת זו משולבים כמה מהמרכיבים הביצוריים הראשיים של המבצר. בפינה הדרומית מערבית של המערכת שרדו הקצוות של שני קירות, היוצאים אחד לכיוון דרום והשני לכיוון מערב. נראה, שהם השתייכו למגדל פינה מרובע, שתאם למגדל המרובע של המערכת החיצונית והנמוכה יותר, אך היה קטן ממנו בהיקפו. ממזרח לו, במקום שהחומה אמורה לפנות לכיוון צפון מזרח, נפתח מעבר רחב למדי של כ 5 מ, שא פשר מעבר ממערכת האולמות הפנימית לעבר המרחב המוגן על ידי החומות החיצוניות. סביר להניח, שמגדל עגול למחצה, נבנה בשלב המקורי ונהרס במתכוון בשלב המאוחר, על מנת ליצור מעבר רחב וגישה נוחה לעבר המרחב המוגן. בכך הקלו במידה רבה על היכולת להגן מהמגדל החיצוני על השער החיצוני שממזרח לו, ועל הגשר שחוצה את החפיר בקרבתו. חיזוק לרעיון זה ניתן למצוא בפתח הצר והסתום במכוון שבקטע הדרומי של החומה המרכזית, המצוי בצמוד למעבר הרחב וממערבו. הפתח הצר הזה הוא הפתח המקורי, שנועד לאפשר גישה לעבר המגדל העגול למחצה החיצוני. אולם, בשלב המאוחר, כאשר נפתח המעבר הרחב מהסיבות שצוינו לעיל, המעבר הצר הפך מיותר ועל כן נסתם.

34 ארסור האתר, היישוב והמבצר הצלבני וביטויו החומרי של חורבנם 33 ש ע ר ה מ ב צ ר (איורים 13, 12, 11, ו- 48 להלן): השער מהווה את הרכיב הביצורי הראשי באגף המזרחי של מערכת החומות העיקרית. זהו מכלול אדריכלי רחב ממדים שבמקורו היה כנראה גם רב קומות. חומות קומת הקרקע נשתמרו בכל היקפן והרצפות נשתמרו בצורתן המקורית, כפי שנשארו לאחר החורבן הממלוכי. מבנה השער כולל שני אולמות אפסידליים הפונים לכיוון מזרח ולובשים בצדם החיצוני צורה של מגדלים עגולים למחצה, וביניהם מעבר מרוצף בעל אמצעי סגירה. האולם הצפוני נחפר בכמה שלבים, החל מראשית שנות השמונים ואילך, כאשר שאר מרכיבי השער עדיין לא נראו כלל. כבר אז הבח נו בכך שמדובר בחלל פנימי הבנוי באיכות גבוהה, ומאחר שלקיר המזרחי שלו צורה אפסידלית, סברנו אז שמדובר בקפלה של המבצר. עם הגילוי של כלל מרכיבי השער, בעונת החפירות משנת 2000 (עונה 14), הושלמו החפירות גם באולם הצפוני, והתבררה מהותו. המידות הפנימיות של האולם הן מ. הליבה של הקירות המקיפים אותו נשתמרה לגובה ניכר זה הדרומי עד כדי 4.30 מ מעל לגובה הרצפה. ציפוי הקירות, לעומת זאת, העשוי מאבני גזית מכורכר אשר לוכדו בטיט שהוחלק היטב בקווי החיבור שביניהם, נשתמר לגובה מרבי של 1.5 מ בלבד. יש לציין, שבפני הקיר מסביב ניתן להבחין בכיסוי נוסף של שכבת טיח עדין בצבע לבן וכמו כן, בשרידי ווים מברזל התקועים עדיין בקיר; אלו נועדו כנראה להצמיד אליו ריהוט מעץ או שטיחי קיר, שכמובן לא שרדו. בקיר המערבי מצוי פתח, עם מפתן בנוי מלוחות אבן שנשתמר בשלמותו והכיל דלת שנפתחה פנימה. רצפת האולם כוללת תשתית עשויה מטיט ומעליה שלוש שכבות של טיח. בקטע לא גדול במרכז האולם לא נתקלנו בטיח, כי אם בסימני טביעה בתוך הטיט, בעלי צורות של משולשים וריבועים. מדובר בקטע רצפה שהיה מרוצף במקורו בלוחות שיש צבעוני, שמהם שרדו שלושה שברים. למרכז האולם ייחסו, אם כך, משמעות מיוחדת, שלא הצלחנו לעמוד על טיבה מחוסר בממצאים נוספים. מתקרת האולם לא שרד דבר באתרו, אולם כמה אבני קשת שנתגלו במפולות בתוכו מאפשרות להניח שקירויו היה קמרוני. מצב ההשתמרות של האולם הדרומי גרוע בהרבה מזה שמצפון לו. מרבית החלק האפסידלי שבקצהו המזרחי הרוס כמעט לחלוטין. ההרס מלווה כאן בסימני שריפה רבת עוצמה, ונראה שזהו אחד המקומות שבעדו פרצו צבאות הממלוכים אל המבצר. לחלל הפנימי של האולם הדרומי מ תאר וממדים דומים לאלה של האולם הצפוני, להוציא את פתח הכניסה, אשר ממוקם בקצהו הצפוני של הקיר המערבי ולא במרכזו. לעומת זאת, השרידים שנתגלו בתוך האולם מצביעים על כך, שבשלב מסוים היו אופיו ותפקודו שונים בתכלית מאלה של שכנו הצפוני. בתוך האולם נחשפה חלוקה לחמישה מ תקנים מלבניים, מהם שרדה רק רצפת הטיח. ברצפה של כל מ תקן נחשפה אבן ניקוז עגולה. המחיצות המפרידות שבין המתקנים לא שרדו, ונראה שהן שוטחו במתכוון בשלב האחרון של השימוש באולם. הדבר נעשה, קרוב לוודאי, על מנת ליצור אולם אחד ארוך ומתמשך, ונראה שבכך חזרו בעצם לייעודו המקורי. באשר לשימוש

35 34 סעודה אחרונה באפולוניה 13 שער המבצר, מבט למזרח Castle gate, looking east במ תקנים, הרי צורתם ואבני הניקוז שנתגלו בהם מזכירים במידה רבה מערכת מ תקנים של מכבסה (בדומה לזו שנתגלתה בחצר המרכזית של מרכז המסדר ההוספיטלרי בעכו), ואשר א פשרה עשייה בו זמנית של חמש פעולות כביסה, בין אם עוקבות ובין אם זהות. בסיכומו של דבר, נראה שבהיבט התפקודי של האולם הדרומי ניתן להבחין בשלושה שלבים. במקורו, הוא שימש בוודאי אולם רחב ידיים, בדומה לאולם הצפוני. לאחר מכן, הוקמו בו חמש המערכות המטויחות והמקום נהפך למכבסה. הדבר קרה כנראה, כאשר כל החלק הצפוני של חצר המצודה נהפך למרחב אחד גדול להכנת מזון (להלן), וזאת כאשר מספר הולך וגדל של לוחמים ממסדר ההוספיטלרים החל להתרכז במבצר של ארסור, עם התגברות הסכנה הממלוכית. לבסוף, לקראת המצור הממלוכי, היה מי שהחליט שצריך לחזור ולהפוך את המקום לאולם מתמשך ורצוף, וזאת אמנם נעשה. פתח השער ממוקם בין שני האולמות האפסידליים, והחלקים התחתונים של המרכיבים שלו נשתמרו בשלמותם. הרצפה שלו מרוצפת בלוחות של קונגלומרט חופי, שבהם שולבו לשם חיזוק רכיבים אדריכליים מהודרים מהתקופה הביזנטית בשימוש משני. היא כוללת במרכזה סף בנוי קונגלומרט חופי, התחום ממזרח בעמוד גרניט שכוב וממערב בעמוד שיש שכוב שע בד כמדרגה (שניהם בשימוש משני). בקצוות עמוד השיש נחצבו שתי פותות, שנועדו לשאת את