צבא שיש לו מדינה? מבט מחודש על יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל

Transcription

1 צבא שיש לו מדינה? מבט מחודש על יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל

2

3 צבא שיש לו מדינה? מבט מחודש על יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל עורכים: גבריאל (גבי) שפר, אורן ברק ועמירם אורן A כרמל ירושלים

4 An Army that Has a State? New Approaches to Civil-Security Relations in Israel Editors: Gabriel (Gabi) Sheffer, Oren Barak and Amiram Oren מסת"ב כל הזכויות שמורות למחברים ולהוצאת כרמל ת"ד 43092, ירושלים טל' ; פקס דוא"ל: books@carmelph.co.il אינטרנט: תשס"ט / 2008 Printed in Israel

5 גבריאל (גבי) שפר, אורן ברק תוכן העניינים ועמירם אורן: הקדמה... 7 אורן ברק וגבי שפר: "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה...16 ארז צפדיה: צבא וחברה בראי אידיאולוגיות ופרקטיקות מרחביות יגיל לוי: תכנית ההתנתקות ככורח השוק...67 נדיר צור: מי מפחד ממונחי ביטחון? קובי מיכאל: כשהסמכות מרכינה ראש בפני מקור הידע עמירם אורן: "ישראל, שטח צבאי!" מיטל עירן יונה: ש עתוק הסדר הצבאי מגדרי אל החברה האזרחית יורם פרי: האומנם מבקרת התקשורת בישראל את הצבא ואת תרבות הביטחון? זלמן שיפר: הוויכוח על תקציב הביטחון אודי לבל: "בלי בג"ץ ובלי בצלם" עדנה לומסקי פדר ואייל בן ארי: השיח הפסיכולוגי ונ רמול המלחמה בישראל על המחברים

6

7 גבריאל (גבי) שפר, אורן ברק ועמירם אורן הקדמה קובץ זה כולל מאמרים עדכניים המציגים באור חדש ובאופן ביקורתי היבטים שונים של יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל. סוגיה חשובה זו נדונה בעבר על ידי פוליטיקאים, חוקרים ואנשי תקשורת, אך פחות מכך על ידי הציבור הרחב. ואולם, התפתחויות משמעותיות שאירעו בישראל ובסביבתה בשנים האחרונות והשפיעו על התחום הזה מהוות תמריץ לבחון מחדש את הדברים, ולהשתחרר מתפיסות ומגישות קודמות שהוכחו כמיושנות ובלתי מספקות. בין ההתפתחויות הללו ניתן להזכיר בעיקר את האינתיפאדה הפלסטינית השנייה (אינתיפאדת אל אקצא), שפרצה בשנת 2000, בניית מכ שול ה הפרדה החל משנת 2002, הוויכוח על גודל תקציב הביטחון שהתגבר בשנת 2003, ההתנתקות מרצועת עזה בקיץ 2005, מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, הדו"ח החלקי והשנוי במחלוקת של ועדת וינוגרד משנת 2007, הדו"ח המלא של ועדה זו משנת 2008 והטענות בדבר איום קיומי הנשקף לישראל מצד איראן עקב תכנית הגרעין שלה. כל האירועים הללו חשפו מערכת יחסים בעייתית מאוד בין מקבלי ההחלטות האזרחיים, מצד אחד, ובין 1 המגזר הביטחוני (או מערכת הביטחון), ובראש ובראשונה הצבא, מצד שני. קובץ זה מציע מבט מחודש על יחסי התחום האזרחי והתחום הביטחוני בישראל. במאמר הראשון בקובץ טוענים אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר, כי בספרות המחקרית ניתן לזהות שלוש גישות עיקריות לנושא: הגישה הראשונה, "הגישה המסורתית", הושפעה מתיאוריות מבניות תפקודיות ששלטו במדעי החברה בישראל עד שנות השמונים של המאה העשרים. חוקרים אלו התמקדו במאפיינים המבניים והתפקודיים הפורמליים של מה שראו כשני תחומים נפרדים, אזרחי וצבאי, וטענו כי התחום האזרחי הוא הדומיננטי מבין השניים. הגישה השנייה, "הגישה הביקורתית", ייצגה את הנטייה של חוקרים ישראלים בתחום מדעי החברה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים לבחון מחדש את תולדות ה"יישוב" ומדינת ישראל, ובכלל זה את ההתארגנויות החברתיות והפוליטיות שהשפיעו על הקשר בין התחום האזרחי לתחום הצבאי, ואת תפקידיהן בגיבוש המדיניות. הגישה השלישית, "הגי שה ר': המאמר של אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר והמאמר של עמירם אורן בקובץ זה. 1

8 8 צבא שיש לו מדינה? הביקורתית החדשה", שהושפעה מהמסורת הפוסט מודרנית שחלחלה לאקדמיה הישראלית בשנות התשעים של המאה שעברה, מדגישה את הנטיות המיליטריסטיות של החברה הישראלית, הנובעות מגורמים תרבותיים ומטריאליים כאחד, ומבקרת את העובדה שבישראל כמעט לא קיימת חברה אזרחית נמרצת. אך למרות תרומתן להבנת היבטים שונים של יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, גישות אלו אינן מספקות. ראשית, הן מתייחסות באופן שטחי, ולעתים אף מתעלמות, מתחומים חשובים שבהם בא לידי ביטוי הממשק הביטחוני אזרחי בישראל. כמה מן התחומים הללו נדונים בקובץ זה. שנית, חוקרים רבים, ובפרט אלה הנמנים על שתי הגישות הראשונות, ממשיכים להתייחס לתחום האזרחי ולתחום הביטחוני בישראל כאל שני תחומים נפרדים ולבחון את הקשרים הפורמליים ביניהם. רוב המאמרים בקובץ קוראים תיגר על תפיסה זו. אחד עשר המאמרים הכלולים בקובץ מבוססים, רובם ככולם, על מחקרים שנערכו במסגרת קבוצת מחקר בשם "צבא שיש לו מדינה? מבט מחודש על מקומו של מושג ה'ביטחון' בישראל", שאותה הקימו שלושת הח"מ במכון ון ליר בירושלים בשנת 2003, ואשר פעלה ברציפות עד סוף שנת השם שנבחר לקבוצת המחקר משקף כוונה לחדד את הדיון ביחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, שהינם מורכבים ורבי פנים, ולעשות כך מנקודת מבט מחדשת וביקורתית. ז את בעי קר מש ום שנושא הביטחון, שהוא תחום מרכזי הנוגע לחייהם של כל אזרח ואזרחית בישראל, מטופל בדרך כלל בכלים מסורתיים שמרניים, תוך התמקדות בהיבטים הפורמליים של היחסים בין הביטחוני לאזרחי. בניגוד לכך, קבוצת המחקר נועדה להוות מסגרת רב תחומית לליבון מעמיק של סוגיות הקשורות לנושא הביטחון בישראל תוך התמקדות בהיבטים הלא פורמליים של היחסים הללו, קרי: תפיסתיים, תרבותיים, תהליכיים והתנהגותיים. כמה מילים על משתתפי קבוצת המחקר: מדובר בחוקרים ובחוקרות צעירים מן האוניברסיטאות השונות ברחבי הארץ, שכתבו עבודות בנושאי ביטחון, וכן בחוקרים ובחוקרות ותיקים/ות ובמומחים ובמומחי ת בעלי ניסיון מעשי. במיוחד נעשה מאמץ לצרף לסדנה חוקרים וחוקרות המייצגים/ות תחומי מחקר מגוונים ודיסציפלינות מדעיות שונות: מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, כלכלה, גיאוגרפיה, איכות הסביבה, לימודי תרבות ומשפטים. כך נוצרה מסגרת ייחודית שאפשרה למשתתפיה להציג רעיונות חדשים ולהחליף דעות בסוגיית הביטחון בישראל, ובסופו של דבר לגבש נקודות מבט מחדשות ומגוונות בנושא חשוב, וניתן אף לומר הרה גורל, זה. באופן ספציפי, התמקדו דיוני קבוצת המחקר בארבעה נושאים עיקריים של יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, אשר בהם באה לידי ביטוי ההשפעה הניכרת של "הביטחון": הראשון, קביעת מדיניות ברמה הלאומית והמקומית; השני, דפוסי הפעולה של המערכת הכלכלית והחברתית; השלישי, עיצוב השיח הציבורי, התרבות והחינוך; והרביעי, השימוש במשאבי קרקע ועיצוב המרחב הטריטוריאלי.

9 הקדמה 9 בתוך כך, משתתפי הסדנה בחנו מחדש, ובאופן ביקורתי, את המושג "ביטחון" עצמו, את המגזר הביטחוני על סוכנויותיו השונות (ר' לעיל), את "הר שת 2 הביטחונית" הלא פורמלית על מרכיביה, ואת תוצרי הביטחון והשלכותיהם. מטרה נוספת של קבוצת המחקר הייתה להציג בפני הציבור הרחב רעיונות חדשים ותובנות מקוריות לגבי יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל. לכן קיימה קבוצת המחקר ערבי עיון לציבור הרחב, וכן כנס בינלאומי בהשתתפות מומחים בולטים מן הארץ ומחו"ל. כמו כן, ערכו הח"מ מספר פרסומים המבוססים על עבודת 3 הסדנה, ובהם גם הקובץ המונח לפניכם/ן. המאמרים המופיעים בקובץ זה, ואשר עיקריהם יוצגו להלן, מתמקדים בהיבטים שונים של יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, ומציעים נקודת מבט מחדשת וביקורתית, הן לגבי ההיבט הספציפי שבו עוסק המאמר והן לגבי הנושא כולו. ואכן, במקום להציג תפיסה מחקרית הומוגנית לגבי היחסים בין שני התחומים הללו, נושא שהוא מורכב ורב פנים, בחרנו לכוון אליו את הזרקור מכיוונים שונים ומגוונים כדי להאירו כראוי. ואולם, אף כי המאמרים הכלולים בקובץ נוקטים כל אחד גישה שונה כלפי הנושא, הרי שקיימות לפחות שתי נקודות חשובות המשותפות לכולם: ראשית, נעשה מאמץ להרחיב ככל הניתן את היריעה של העיסוק המחקרי ביחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, כדי שיכלול גם תחומים חדשים שטרם נחקרו באופן ממצה ולעתים אף לא נבחנו כלל; שנית, יש ערעור על התפיסה ולפיה ניתן לראות בתחומים הללו שני גופים נפרדים, אשר מאפיינת חלק ניכר מן המחקר הקיים בנושא, וזאת על ידי הדגשת הקשרים הלא פורמליים ביניהם, ושימוש בגישה מחקרית אינטר דיסציפלינרית ורב תחומית כדי לחשוף קשרים אלו ולהסבירם. כעת נסקור בקצרה את המאמרים שבקובץ, תוך הבלטת ההיבטים השונים של היחסים בין התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל שבהם דן כל מאמר, והתרומה המחדשת שלו. לאחר מכן נעמוד על כמה מסקנות רחבות יותר לגבי המצב השורר בישראל בתחום זה, ונציג כמה מסקנות תיאורטיות כלליות יותר העולות ממנו. שלושת המאמרים הראשונים בקובץ מציגים כל אחד תפיסה חדשה לגבי מהות היחסים בין התחום הביטחוני והאזרחי בישראל, והגורמים העיקריים המשפיעים על אופיים. במאמרם "'הרשת הביטחונית' בישראל והשפעתה: גישה תיאורטית ואנליטית חדשה", דנים אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר בקשרים הלא פורמליים בין אישי ר': המאמר של אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר בקובץ זה. ר': הגיליון המיוחד של כתב העת Israel Studies בנושא: "צבא שיש לו מדינה" that) An Army Israel Studies, Vol. 13, No. 1, Spring 2007 בעריכת גבריאל (גבי) שפר ואורן ברק. (Has a State ור' גם: גבריאל (גבי) שפר (עורך) "צבא שיש לו מדינה?" מבט חדש על מקום ה"ביטחון" ומערכת הביטחון בישראל. ירושלים: מכון ון ליר בירושלים,

10 10 צבא שיש לו מדינה? ביטחון בשירות פעיל ובפנסיה בישראל, ובהשפעתם על התחום הביטחוני והאזרחי כאחד. לפי ברק ושפר, בישראל קיימת "רשת ביטחונית" לא פורמלית, ועם זאת בעלת עוצמה רבה, המעורבת במידה מכרעת בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה ובתרבות, והיא מהווה גורם רב חשיבות המשפיע באופן ניכר על סוגיות עיקריות ומשניות כאחת בתחומים אלו מהקמת המדינה, ובעיקר אחרי מלחמת לחברי הרשת הביטחונית בישראל כמה מאפיינים: הם קשורים זה לזה בקשרים בלתי פורמליים ובלתי היררכיים; הם חולקים תפיסות וערכים משותפים בעניין הביטחון הלאומי של ישראל והדרכים לקדמו; יש להם אינטרסים אישיים וקבוצתיים דומים או זהים; ובעיקר, הם מסוגלים לעשות יד אחת ולהשפיע על קביעת המדיניות ברמות השונות ובתחומים השונים של החיים הציבוריים בארץ. מבחינה תיאורטית המאמר מספק חיזוק לגישה ההולכת ומתרחבת בדבר קיומן של "רשתות מדיני ת" שאינן בהכרח משקפות את רצונות המגזרים השונים בחברה. המאמר השני בקובץ, מאת ארז צפדיה, נקרא: "האומנם נפרדים? צבא וחברה בראי אידיאולוגיות ופרקטיקות מרחביות". במאמרו בוחן צפדיה את האידיאולוגיות שמניעות את מגמת טשטוש הגבול בין שני התחומים, האזרחי והביטחוני, בישראל. המאמר מתמקד בניתוח תרומת הצבא וסוכנויות הביטחון האחרות לפעילות בתחום הטריטוריאלי, על ידי ייהוד המרחב ודה ערביזציה שלו מתקופת היישוב ועד ימינו, וכיצד אלה נתפסים כמרכיב חיוני בביטחון האומה. לפי המאמר, אין מדובר כאן ב"ביטחון" במובנו הצר, קרי: כזה שנועד להגנה פיזית, אלא במערכת תרבותית וסמלית שנועדה להבטיח את שלמות העם היהודי והישרדותו בעתיד באמצעות העצמת הקשר בינו לבין המולדת. בבסיס קשר זה, המאפיין כל פרויקט של בינוי אומה ומדינה, במיוחד אם הוא מתרחש בחברות מהגרים מתיישבים, מונח לדעתו היגיון אתנו לאומי של שליטה בלעדית בטריטוריה, והוא האחראי לטשטוש הגבול בין התחום האזרחי והתחום הביטחוני בישראל. גם יגיל לוי, במאמרו "תכנית ההתנתקות ככורח השוק", מערער על החלוקה הדיכוטומית בין התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, אך מציע לכך הסבר שונה: כלכלת השוק. מאמרו, המדגיש את הזיקה ההדוקה הקיימת בין התחום הביטחוני בישראל ובין המעבר לכלכלת השוק שהתחולל בה בעשורים האחרונים, מתחקה אחר הגורמים לתכנית ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005 מתוך נקודת מוצא תיאורטית ולפיה צבאות המערב עוברים תהליכי הסתגלות לשוק, ומתוך הנחה כי תהליך זה חל גם על צה"ל ומשתקף במרחב הפעולה של מפעיליו הפוליטיים. לוי טוען כי הכוח העיקרי שהניע את ההנהגה הפוליטית בישראל לגבש את מודל ההתנתקות, היה השחיקה בלגיטימיות של השימוש בכוח צבאי, וכי לשחיקה זו היו מספר ממדים: המשאבים הכספיים, המשאבים האנושיים, הלגיטימיות של הלחימה, והסתירות הגלומות בפוליטיקה של כלכלת השוק. שחיקה זו התגברה ככל שאינתיפאדת אל אקצא התמשכה, והעלויות שלה האמירו באופן שהביא להעצמת ההתנגשות (שיסודותיה הונחו עוד קודם לכן) של הצבא עם כלכלת השוק. בכך

11 הקדמה 11 התגב ש ה ת ש תית שהניעה את ההנהגה הפוליטית ואת הצבא להפחית את עלויות הלחימה בדרך של שינוי מודל הלחימה, כלומר אימוץ ההתנתקות. ארבעת המאמרים הבאים בקובץ עוסקים בתחומים שונים שבהם ניכרת ההשפעה הלא פורמלית של ה"ביטחון" והתחום הביטחוני על התחום האזרחי בישראל. במאמרו "מי מפחד ממונחי ביטחון? על 'רטוריקת ביטחון', והשימוש שעושים מנהיגים במונחי ביטחון לצרכים פוליטיים", טוען נדיר צור כי בשיח הציבורי בישראל תופסים מונחי ביטחון מקום בולט: מנהיגים המייצגים גוונים שונים של הקשת הפוליטית מרבים לשבץ בדבריהם מונחים בעלי קירבת משמעות לביטחון ומונחים צבאיים, גם בנושאים שאינם מחייבים זאת. יתר על כן, בישראל ניכרת נטיי ה להעצים באמצעים לשוניים את "מילות הקוד" ש מתקשרות בקרב הציבור עם ביטחון לאומי, קבוצתי ואישי, וכן לשלב, ממניעים פוליטיים שונים, אזהרות, התרעות ואיומים מפני סכנה קרבה שמחייבת תגובה הולמת. צור מוסיף כי הת ק שורת הישראלית, הנתונה בתחרות על תשומת ליבו של הציבור, מנצלת אף היא את ה"ביטחון", בהיותו תחום מורכב המ ע רב חוסר ודאות עד כדי חרדה קיומית עם מאוויים פוליטיים שונים שלא תמיד ניתנים לסיפוק. העיסוק הכפייתי לעתים בביטחון ובצרכים הנגזרים ממנו, והמשתקף, בין השאר, בהופעותיהם הפומביות של מנהיגים ופקידים, מבטא אפוא לא רק מציאות ביטחונית קשה ונפתלת, אלא גם את האופן שבו מתאימים המנהיגים את אותם מונחי ביטחון להצגת טיעונים רטוריים שונים (ולעתים אף הפוכים), הנועדים לשרת את מטרותיהם הפוליטיות הפרטיקולריות. חלחול השיח הביטחוני אל תוך התחום האזרחי נדון גם במאמרו של קובי מיכאל, "כשהסמכות מרכינה ראש בפני מקור הידע: חולשת הפיקוח האזרחי למול הידע הצבאי במציאות של עימות נמוך עצימות המקרה הישראלי". מיכאל גורס כי הפיקוח האזרחי המהותי, להבדיל מזה הפורמלי, אמור להבטיח את התאימות שבין המהלך הצבאי לבין היעד המדיני, ובין מימוש הכוח הצבאי לבין המעשה והחזון המדיני, וכי מנגנון זה אמור לסייע להבטחת עליונות המטרה המדינית אזרחית הרחבה והכוללת על פני המטרה הצבאית המקצועית, שמשמעותה מצטמצמת להכרעה צבאית. אולם מציאות של עימות אלים מאתגרת את הפיקוח האזרחי ואת יכולתו של הדרג המדיני להבטיח את התאימות ההכרחית בין המאמץ הצבאי להישג המדיני, וכאשר הדרג המדיני מתקשה להגדיר את היעד המדיני הנדרש, או שאינו מבהיר את הנחיותיו המדיניות לדרג הצבאי, האתגר הופך מורכב עוד יותר. במאמרו מתמקד מיכאל בשנות העימות האלים בין ישראל לפלסטינים ( ) ובוחן את יעילות הפיקוח האזרחי המהותי על הדרג הצבאי, במובן של צמצום השפעת החשיבה הצבאית על עיצוב אסטרטגיית ניהול העימות. מסקנתו היא כי פיקוח אזרחי יעיל מחייב הבנה מעמיקה של הדרג המדיני את סביבת העימות ומאפייניו, עבודת מטה שיטתית ויכולת של הדרג המדיני לשלב בין מקורות ידע שונים במטרה לייצר ידע חדש ורלוונטי לסביבת העימות. ידע זה, בתורו, הוא תנאי הכרחי להבטיח את

12 12 צבא שיש לו מדינה? הצלחת המעשה המדיני תוך הבנת היתרונות והמגבלות שבהפעלת הכוח הצבאי. ואולם, נראה כי זה איננו המצב בישראל, שבה הידע הביטחוני מרוכז רובו ככולו בידי המגזר הביטחוני, ובעיקר בצבא, ולפיכך יכולת הפיקוח האזרחי המהותי עליו היא מועטה, אם היא בכלל קיימת. תחום חשוב נוסף שבו ניכרת השפעת התחום הביטחוני על התחום האזרחי בישראל נדון במאמרו של עמירם אורן, "'ישראל, שטח צבאי!'". אורן טוען כי בישראל מערכת הביטחון מחזיקה ומשפיעה בצורות שונות על יותר ממחצית (!) משטח המדינה (כולל רמת הגולן, אך לא כולל הגדה המערבית) וכי מערכת הביטחון גם מכתיבה את השימושים במרחב האווירי וברוב המרחב הימי של המדינה. בהיבט הטריטוריאלי, נוהגת, למעשה, מערכת הביטחון כמסגרת עצמאית הפועלת לצד המגזר האזרחי ולעת ים אף בנפרד ממנו, אך למרות זאת תשומת הלב להתנהלותה ובעיקר ליחסי הגומלין שלה עם המערכות האזרחיות הרלבנטיות (הפוליטיקה, החברה והכלכלה) הינה מעטה מאוד. לכן, מעטות מאוד הן הסוגיות בנושאי השימוש במשאבי קרקע לצורכי ביטחון והנגזרות מכך שמצאו דרכן לדיון אקדמי מחקרי, לבירור מקצועי או לשיח הציבורי. המאמר מציג את הסיבות למצב עניינים זה ומציע גי שה חד שה לנושא, הכולל פיתוח תיאוריות, מושגים ושיטה לדיון בנושא, עיבוי הידע האמפירי על אודותיו, עריכת השוואות עם מקרים נוספים של מדינות מאוימות, והצגת הצעות מעשיות לשינוי דפוסי הממשק שבין מערכת הביטחון והתחום האזרחי בכל הקשור לתכנון ושימוש במשאבי הקרקע של המדינה. מיטל עירן יונה, במאמרה "ש עתוק הסדר הצבאי מגדרי אל החברה האזרחית: המקרה של משפחות קצינים לוחמים בצה"ל", עומדת על ההשפ עה של התחום הביטחוני על התחום האזרחי בתוך המשפחה עצמה. עירן יונה מציגה ממצאים של מחקר שנערך בקרב קצינים לוחמים בצה"ל ובנות זוגם, שמטרתו לעמוד על האופן שבו הצבא כמוסד מדינתי וכארגון עבודה לוקח חלק בתהליכי מגד ר המעצבים את יחסי הגומלין שבין משפחה ועבודה, ואת היחסים הזוגיים בתוך המשפחה. הטענה המרכזית של המאמר היא, כי הצבא, כמנגנון מדינה וכארגון עבודה, ובתוכו הלוחמים המייצגים את הגבריות ההגמונית בחברה הישראלית, משתמשים בפרקטיקות ודפוסי פעולה שונים המעצבים את התרבות הצבאית ואת תפקיד המפקד הלוחם באופן אשר מייצר ומשעתק חלוקת תפקידים מגדרית בתוך משפחות הקצינים. ה" ט ר" שמקבל קצין הצבא מעבודת המשפחה מעוגן בחשיבות הלאומית המיוחסת לתפקידו ובמאפייניו התובעניים, כמו גם בתגמולים סמליים וחומריים מהם נהנית המשפחה כולה. ארבעת המאמרים הבאים מציגים את קשרי הגומלין המורכבים הקיימים בין התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, ובעיקר את השינוי שחל במערכת יחסים זו במהלך הזמן, אף שגם בהם בולטת ההשפעה הניכרת של התחום הביטחוני על התחום האזרחי.

13 הקדמה 13 יורם פרי, במאמרו "האומנם מבקרת התקשורת בישראל את הצבא ואת תרבות הביטחון? מחברה פוסט מלחמתית לחברת מאבק", בוחן את מערכת היחסים בין התקשורת ובין הצבא, ואת השינויים שחלו בה בעת האחרונה. פרי טוען כי באקולוגיה של התקשורת בישראל התחוללו שינויים מואצים מאז ראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, וכי בתקופה זו חלו תמורות גם ביחס התקשורת לצבא ולענייני הביטחון והיא נעשתה ביקורתית יותר לעומת העבר. ואולם, קיים ויכוח לגבי משמעות השינוי: האם אנשי התקשורת אימצו תפיסה עקרונית חדשה לפיה הם אמורים להיות נציגי האזרחים והחברה מול המדינה ומוסדותיה, ובכלל זה הצבא, או שמא זהו שינוי חיצוני בלבד, ומבחינה מהותית ממשיכה התקשורת לשרת את המדינה מול וכלפי האזרחים? פרי מציג את הטענות ולפיהן קיימת גישה חדשה, ביקורתית יותר, של התקשורת כלפי הצבא וענייני הביטחון בישראל, אך טוען כי בסופו של דבר חל שינוי חלקי בלבד במערכת היחסים בין התקשורת לבין הצבא, והתקשורת אימצה דפוס של פיקוח אינסטרומנטלי אך לא פיקוח מהותי על תחום הביטחון. זלמן שיפר, במאמרו "הוויכוח על תקציב הביטחון", דן בוויכוח על תקציב הביטחון בישראל, הנוגע לא רק בשאלות יסוד של סדרי עדיפויות לאומיים וחלוקת עוצמה בין מוקדי הכוח הצבאיים והאזרחיים, אלא גם באימוץ של נורמות ניהול דמוקרטיות ושל נכונות לקבלת אחריות. שיפר מציג נתונים על הקצאת המקורות לביטחון בישראל ובוחן אותם בפרספקטיבה השוואתית והיסטורית, ולאחר מכן סוקר את המשתתפים העיקריים בוויכוח על תקציב הביטחון ואת יחסי הגומלין ביניהם, תוך הדגשת המתח שבין מערכת הביטחון, מצד אחד, ומשרד האוצר, מצד שני. לאחר זאת הוא דן בשיקולים לקביעת ההקצאה האופטימלית של מקורות לביטחון ובשאלות של ניהול תקציב הביטחון, הרכבו וחלוקת הכוח בהכנתו. בהמשך נדונה גם התפתחות הוויכוח בעשור הנוכחי על רקע האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה, והתגברות המתח שבין הקצאת משאבים לביטחון וליעדים חברתיים וחידוד השאלות של בחירת תהליכים יעילים וראויים לקבלת החלטות, כולל התייחסות לדו"ח ועדת ברודט משנת 2007 לבחינת תקציב הביטחון. המאמר מצביע על שורה ארוכה וחמורה של כשלים בתהליך קבלת ההחלטות בנושא תקציב הביטחון בישראל וטוען כי לממשלה ולקבינט המדיני ביטחוני אין גישה מספקת בזמן אמת למידע ולהערכה אינטגרטיביים ומאוזנים של שאלות הביטחון הבסיסיות, דרכי הפעולה האפשריות והשלכותיהן. הדומיננטיות של הצבא בדיונים בנושאי ביטחון, בתורה, אינה נובעת רק מן הכוחניות של אנשיו, אלא במידה רבה מהעובדה שהמערכות האזרחיות אינן משקיעות די בלימוד החומר ובעבודת מטה, ובמקרים רבים אף מעדיפות לגלגל את האחריות על החלטות חשובות לפתחו של הצבא. אודי לבל, במאמרו "'בלי בג"ץ ובלי בצלם' - מוסדות דומיננטיים, עיצוב תרבות וא תגור האוטונומיה הצבאית", דן אף הוא בתמורות המאפיינות את יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל, תוך התמקדות ביחסי הצבא והמשפחות

14 14 צבא שיש לו מדינה? השכולות מאז קום המדינה. לשם כך בוחן לבל שלוש תקופות מרכזיות בהיסטוריה של מדינת ישראל, המקפלות בתוכן את השינוי בדינמיקה של יחסי צבא חברה בה. המאמר מלווה ומנתח באופן ספציפי את התנהגותם הציבורית של הורים שכולים, ובפרט את נכונותם לאמץ "דרישות תפקיד" שראשי המגזר הביטחוני הקנו להם, ומזהה שלושה דפוסי התנהגות של הורים שכולים במשך השנים: מודל השכול ההגמוני, מודל השכול הפוליטי ומודל השכול האנטי צבאי. בדרך זו מאיר המאמר את התהליכים שהמגזר הביטחוני הישראלי התנסה בהם בכל הקשור לאוטונומיה של בכיריו בעיצוב ויישום מדיניות הביטחון, בקבלת ההחלטות ובמידת השקיפות של פעילויותיהם, ובעיקר בכל הקשור ליכולתם לעצב התנהגות ותרבות אזרחית התומכת במעמד אוטונומי זה. ולבסוף, במאמרם "השיח הפסיכולוגי ונ רמול המלחמה בישראל", בוחנים עדנ ה לומסקי פדר ואייל בן ארי את האופן שבו השיח הפסיכולוגי תורם להבניית המלחמה והשירות הצב א י כחלק בלתי נפרד ("נורמלי") משגרת החיים בישראל, קרי: כיצד המלחמה והשירות הצ ב אי הופכים לחלק טבעי ואף חשוב של החברה בה. ביתר פירוט, בוחנים לומסקי פדר ובן ארי שלושה סוגי שיח הקיימים בישראל כיום: הראשון, שיח התפתחותי, המתמקד באופן שבו מובנה השירות הצבאי כשלב "טבעי" בדרך לבגרות ולגבריות; השני, שיח טיפולי, העוסק באופן שבו השפעותיה של מלחמה (על לוחמים ואזרחים כאחד) מובנות כ"טראומטיות", ובאופן שבו מנוטרל עקב כך השיח הביקורתי מוסרי סביב המלחמה; והשלישי, שיח ששורשיו נעוצים בפסיכולוגיה הארגונית ואשר דן ביעילות של הצבא תוך ה קבלתו לארגו נים אחרים, אך גם תוך ערפול מאפייניו הייחודיים כארגון המתמחה בהפעלת אלימות. קודם לכן הדגשנו כי מטרת הקובץ אינה רק לתאר ולנתח היבטים שונים של יחסי התחום האזרחי והתחום הביטחוני בישראל, אלא גם להסיק מסקנות מעמיקות יותר לגבי המצב הקיים בישראל מבחינה זו, וכן מסקנות תיאורטיות כלליות יותר העולות ממנו. כעת נדון בקצרה במסקנות אלו. בחינה ביקורתית של המקרה הישראלי, המוצעת בקובץ זה, מורה כי עוצמתו של המגזר הביטחוני בישראל (וניתן להוסיף לכך את "הרשת הביטחונית" ה לא פורמלית) עולה בהרבה על זו של המגזר האזרחי, ומשפיעה מאד על המערכת הפוליטית, החברתית, הכלכלית והתרבותית. למעשה, המגזר הביטחוני (ובפרט הצבא) אינו רק שומר על אזרחי ישראל אלא גם מעצב את דמותה של המדינה, כמו גם את דמות אזרחיה: בין אם המדובר בחיילי החובה או במשרתי הקבע (ובמידה פחותה מכך חיילי המילואים), המגזר הביטחוני והשירות בו הפכו להיות גורם חשוב, שלא לומר מרכזי ומהותי, בהפיכת אזרחי המדינה הצעירים לבוגרים, וזאת נוסף על השפעתם הניכרת על משפחות אנשי הצבא והמשפחות השכולות, על השיח הציבורי (כולל השיח הפוליטי בין נבחרים לבוחרים והתקשורת), ואף על השיח הפנימי בין הדרג המדיני והצבאי. בתחום הכלכלי יש למגזר הביטחוני סדר יום משלו, והוא מקדם אותו בנחישות באמצעות השפעתו המכרעת על תקציב הביטחון,

15 הקדמה 15 אף שהוא גם מושפע משינויים כלכליים רחבים יותר, ובפרט מן המעבר לכלכלת שוק בישראל. נוסף על כך, המגזר הביטחוני בישראל שולט בחלק גדול מאד מקרקעות המדינה, ועל נושא זה מתקיים דיון ציבורי ומחקרי דל. ככלל, ניתן לומר כי למגזר הביטחוני בישראל יש השפעה רבה מאוד על קביעת מדיניות הציבור, דבר התורם ללא ספק למצב הבעייתי, לא רק של הדמוקרטיה בישראל באופן כללי, אלא גם של החברה, הכלכלה, השיח הציבורי והחינוך בה. אך גם באופן כללי יותר, המאמרים בקובץ מרימים תרומה תיאורטית משמעותית. כמה מהמאמרים מצביעים, ישירות או בעקיפין, על האופן שבו מצב מתמשך של איום קיומי הנשקף למדינה תורם לעוצמתו ולמעמדו של המגזר הביטחוני ושל גורמים אחרים הקשורים אליו, ועל יחסיו עם התחום האזרחי ומרכיביו השונים. למעשה, קיומם של איומים כאלה, פנימיים או חיצוניים, אמיתיים או מדומיינים, פוגע קשות ביכולת הפיקוח המהותי של האזרחים על המגזר הביטחוני, ומאפשר לו חופש פעולה רב. זאת ועוד, במצבים מעין אלה ניתן להבחין לא רק בחדירה משמעותית של המגזר הביטחוני, ובפרט הצבא, לכל התחומים האזרחיים, תופ עה בעלת השפעות שונות, ישירות ועקיפות, על התחומים הללו כמו למשל המשטר הדמוקרטי הפגום והבעייתי הקיים בישראל אלא גם בהופעתם של שחקנים מטיפוס חדש, היברידי (כמו "הרשת הביטחונית"), שלהם יש השפעה חשובה מאוד על תהליכי קבלת החלטות במדינה, ובכלל זה על טיפוח תפיסת "האיום הקיומי" עצמה. המסקנות התיאורטיות החשובות ההשפעות ארוכות הטווח של "איומים קיומיים" על התחום האזרחי, ההשפעה שיש לשחקנים שונים במדינה על ההבניה של איומים כאלה, וכן הופעתן של רשתות קביעת מדיניות בתחום הביטחון זקוקות לפיתוח ולדיון נוסף בספרות המחקרית העוסקת בסוגיות אלה בישראל, במדינות דמוקרטיות אחרות המצויות במצבים בטחוניים דומים לאלה של ישראל וכן במדינות המתנסות בתהליכי דמוקרטיזציה. כעורכי הקובץ אנו מקווים כי אופי היחסים בין התחום הביטחוני והתחום הצבאי בישראל, כפי שהוא נגלה בספר, יעודד דיון ציבורי רציני, מקיף ויסודי בסוגיה קריטית זו. דיון זה נחוץ מאוד לחברה הישראלית שהביטחון ממלא בה תפקיד מרכזי כל כך גם בחלוף שישים שנה מהקמת המדינה. כמו כן, נקווה כי ריבוי הנושאים ושיטות המחקר המגוונות אשר באים לידי ביטוי בקובץ ימריצו חוקרים וחוקרות נוספים לחשוף "אזורי צל" נוספים של "הביטחון" והממשק הביטחוני אזרחי בישראל. ולסיום, ברצוננו להודות למכון ון ליר בירושלים, ששימש אכסניה לקבוצת המחקר "צבא שיש לו מדינה" בשנים תודתנו שלוחה לראש המכון לשעבר, שמשון צלניקר, וכן לשמעון אלון, שולמית לרון, ציפי הכט, טלי בילר, לימור שגיא, איזבל כהן, שרה סורני ויונה רצון. כמו כן, ברצוננו להודות לכל המשתתפים ולמשתתפות בסדנה על תרומתם ותרומתן לפעילותה. יבואו כולם וכולן על הברכה.

16 1 אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה: גישה תיאורטית ואנליטית חדשה מבוא מאמר זה עוסק בגורם רב חשיבות המשפיע על הפוליטיקה, החברה, הכלכלה והשיח הציבורי במדינת ישראל מאז הקמתה בשנת 1948, ובעיקר אחרי המלחמה בשנת 1967: "רשת ביטחונית" לא פורמלית, ועם זאת בעלת עוצמה רבה, אשר מעורבת במידה מכרעת בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה ובתרבות ומשפיעה באופן ניכר ובאותה מידה על סוגיות עיקריות ומשניות בתחומים אלו. לחברי הרשת הביטחונית בישראל כמה מאפיינים: הם קשורים זה לזה בקשרים בלתי פורמליים ובלתי היררכיים; הם חולקים תפיסות וערכים משותפים בעניין הביטחון הלאומי של ישראל והדרכים לקדמו; יש להם אינטרסים אישיים וקבוצתיים דומים או זהים; ובעיקר, הם מסוגלים לעשות יד אחת ולהשפיע על קביעת המדיניות ברמות השונות ובתחומים השונים של החיים הציבוריים בארץ. ברשת הביטחונית בישראל שני סוגים של חברים: א. שחקנים בולטים במגזר 2 הביטחוני הרחב והמגוון של המדינה (להלן: אישי ביטחון); ב. שחקנים בעלי השפעה בתחומים אזרחיים שונים, ובעיקר במערכת הפוליטית ובחברה האזרחית. הקבוצה הראשונה כוללת בעלי תפקידים במגזר הביטחוני בשירות פעיל, קרי קצינים בכירים בצבא והמקבילים להם בשירותי הביטחון האחרים. הקבוצה השנייה מאמר זה מבוסס על מאמרנו:.2006 Sheffer, Barak and ברצוננו להודות לעמירם אורן, אייל בן ארי, אורי בן אליעזר, יגיל לוי וגדעון רהט על הערותיהם, לצבי חזנוב ולחגי סיני על עזרה במחקר, ולמרכז ע"ש הרווי סילברט לחקר ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים על הסיוע שאפשר את ביצוע המחקר. המגזר הביטחוני בישראל כולל את צבא ההגנה לישראל (צה"ל), שירות הביטחון הכללי (שב"כ), המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד"), משטרת ישראל ומשמר הגבול (מג"ב), התעשייה הצבאית (תע"ש), התעשייה האווירית (תע"א), הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), הסוכנות לאנרגיה אטומית, המכון למחקר ביולוגי בישראל, נתיב לשכת הקשר והממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ"ב). 1 2

17 "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה 17 כוללת בעלי תפקידים בדימוס (בהם קציני צבא במילואים) שהשתלבו בפוליטיקה ובתחומי הכלכלה, החברה והתרבות. לצדם חברים ברשת פוליטיקאים, פקידים, יזמים ועיתונאים ברמה המקומית והכלל ארצית. בעזרת הספרות המתרחבת והולכת על "רשתות מדיניות" (ר' להלן), אנו מגדירים את הקשרים הבלתי פורמליים הסבוכים בין כל השחקנים הללו במונחים של "רשת מדיני ת" בתחום הביטחון במובנו הרחב, קרי: כזה הכולל לא רק את המגזר הביטחוני (ר' לעיל), אלא גם תחומים שונים שמגזר זה מקנה להם משמעות ביטחונית (1998 Wilde,.(Buzan, Waever and De אנו מכנים רשת מדיני ת זו בשם "הרשת הביטחונית" ומבקשים לבחון את השפעתה על קביעת המדיניות בישראל בעשורים האחרונים. נבהיר כי אף שהרשת הביטחונית עצמה מגוונת למדי בהרכבה ובאופייה ומשתנה תדיר, ברצוננו לשים דגש דווקא על המאפיינים והאינטרסים המשותפים לחבריה, ועקב כך על יכולתה המרשימה להשפיע על היבטים רבים של החיים הציבוריים בישראל, ובפרט, כאמור, מהבחינה הלא פורמלית. למאמר זה שלוש מטרות עיקריות: א. להגדיר מהי הרשת הביטחונית בישראל ולדון בהרכבה, בגודלה ובתפקידים הרבים שמילאה; ב. להסביר כיצד נוצרה הרשת וכיצד עלה בידיה לרכוש עוצמה ומעמד בעל חשיבות מרכזית, וכן לה ציג את עוצמתה היחסית בתחומים שונים; ג. להציג מערכת מושגית שתוכל לעודד מחקרים נוספים בשטח זה בישראל ובמדינות אחרות, שבינן ובין ישראל קיימים קווי דמיון בתחום זה. על פי הערכה שמרנית, מספר חברי הרשת הביטחונית הוא גדול יחסית וכולל כמה מאות אישים בכל עשור, וכמה אלפי אישים לפחות, מאז שנת 1948 (שחלקם נפטרו זה מכבר). אך למרות עובדה זו, ועל אף השפעתה הניכרת של הרשת הביטחונית על גיבוש מדיניות בכלל ועל קביעת המדיניות במקרים קונקרטיים בעשורים האחרונים, גורם זה והשפעתו על הפוליטיקה, הכלכלה, החברה והתרבות בישראל כמעט לא נחקרו, בעיקר בהשוואה לספרות המקיפה על כל אחד מן התחומים הללו. היעדר העיסוק בנושא בולט במיוחד במחקרים העוסקים בעת האחרונה בדפוסי היחסים המצויים והרצויים בין התחום הצבאי לתחום האזרחי בישראל דפוס הרומז על קיומם של יחסי גומלין בין הרקע הציוני הלאומי של המדינה, גבולותיה שטרם נקבעו סופית, הסכסוך הישראלי ערבי המתמשך, והדפוס הייחודי של היחסים 3 שהתפתחו בין התחום האזרחי והצבאי בה. לפני שנסביר מהי הרשת הביטחונית בישראל וכיצד הופיעה והתפתחה עד לממדיה הנוכחיים, ראוי לדון בקצרה בגישות האחרות לחקר היחסים בין התחום הצבאי מחקרים בולטים על יחסי התחום הצבאי והאזרחי בישראל הם: הורביץ וליסק, 1990; ביכלר וניצן, ;2001 אל חאג' ובן אליעזר, ;2003 שלח, ;2003 לוי, ; ; Peri, 1983, 2002, Schiff, 1992; Kimmerling, 1993; Ben-Eliezer, 1995, 1998, 2004; Ben Meir, 1995; Maman and Lissak, 1996; Levy, 1997; Van Creveld, 1998; Dowty, 1998; Lumsky-Feder and Ben- Ari, 1999; Maman, Ben-Ari, and Rosenhek, 2001; Rosenhek, Maman and Ben-Ari,

18 18 אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר והאזרחי בישראל. במהלך הדיון בחרנו להתמקד בעיקר בנושאים שבהם גי שתנו שונה מן הגישות הקיימות ויש בה כדי לחדד את התיאוריה בתחום זה בכלל, ולהציע ניתוח הולם יותר של המצב הקיים בישראל בפרט. גישות קיימות בדבר היחסים בין התחום האזרחי לתחום הצבאי, וגישת הרשת הביטחונית בחקר היחסים בין התחום האזרחי ובין התחום הצבאי בישראל אפשר להבחין בין שלוש גישות עיקריות: "הגישה המסורתית", "הגישה הביקורתית" ו"הגישה 4 הביקורתית החדשה". להלן נסקור את מאפייניהן העיקריים של הגישות הללו (2007 Sheffer, (Barak and ואחר כך נציג את גישתנו. הגישה הראשונה "הגישה המסורתית" נשענת על תיאוריות כלליות לגבי אופי היחסים בין התחום הצבאי והתחום האזרחי (2002 ;Burk, (Segal, 1994 ובעיקר על "הגישה הסוציולוגית" שפיתחו ינוביץ (1960 (Janowitz, ולקהאם (1971,(Luckham, ובניגוד ל"גישה הפוליטית" של הנטינגטון (1957.(Huntington, גישה זו, שתומכיה הושפעו מתיאוריות מבניות תפקודיות ששלטו במדעי החברה בישראל עד שנות השמונים של המאה העשרים, התמקדה במאפיינים המבניים והתפקודיים הרשמיים של מה שהם ראו כשתי תת מערכות, או מגזרים, נפרדים בארץ אזרחי וצבאי. 5 טיעונם הכולל היה שהמגזר האזרחי הוא הדומיננטי מבין השניים. אפשר לראות על נקלה שגישה זו התעלמה ממאפיינים רבים של המקרה הישראלי, בעיקר מאז שנת 1967, ובפרט מההיבטים הלא פורמליים של הקשרים בין מה שמפתחיה ראו כשתי תת מערכות נפרדות. הגישה השנייה "הגישה הביקורתית" ייצגה את הנטייה של חוקרים ישראלים בתחום מדעי החברה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים לבחון מחדש את תולדות ה"יישוב" ומדינת ישראל, ובכלל זה את ההתארגנויות החברתיות והפוליטיות שהשפיעו על הקשר בין המגזר האזרחי למגזר הצבאי, ואת תפקידיהן בגיבוש המדיניות. חסידי הגישה הזאת עסקו ביתר ביקורתיות בעמדות היסוד האידיאולוגיות של שני המגזרים הללו והתמקדו, למשל, במעורבותן הרצופה של מפלגות פוליטיות (ובמיוחד של מפא"י) בצבא מאז שנת 1948, בהתערבותו הגדלה והולכת של הצבא בפוליטיקה מאז מלחמת 1967, ובדרכים שבהן המערכת 6 הפוליטית בישראל הפכה לאבן שואבת עבור אנשי ביטחון בדימוס. בסופו של דבר, גם גישה זו מתמקדת בשני מגזרים נפרדים זה מזה והחוקרים הנמנים עליה לא דיון חלקי בגישות לחקר המקרה הישראלי, ר': 1-3 Maman, :2001.Ben-Ari, Rosenhek, and אפיון המחקר בתחום, ר': Ben-Ari, 2003.Rosenhek, Maman and הורביץ וליסק, ; Meir,.Eisenstadt, 1967, 1985; Perlmutter, 1969; Ben.Peri, 1983, 2001,

19 "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה 19 הקדישו די תשומת לב להיבטים המשתנים והבלתי פורמליים של היחסים בין שני התחומים, הצבאי והאזרחי. הגישה השלישית "הגישה הביקורתית החדשה" מושפעת מהמסורת הפוסט מודרנית במדעי החברה, שחלחלה למדעי החברה בישראל בשנות התשעים של המאה העשרים. לעומת שתי הגישות האחרות, גישה זו מדגישה את ההיבט התרבותי של הפוליטיקה והחברה בישראל, ובמיוחד את הנטיות ה"מיליטריסטיות" שלהן, ומותחת ביקורת על העובדה שבישראל כמעט לא קיימת חברה אזרחית 7 נמרצת, מצב המאפשר למגזר הביטחוני למלא תפקיד בכיר בקביעת מדיניות. אף שאנו מסכימים שהמגזר האזרחי בישראל חלש יחסית, במיוחד בהשוואה למגזר הביטחוני, איננו מקבלים את הטענה שלא קיימת בה חברה אזרחית, וסבורים כי חולשתה נעוצה בכמה גורמים ובפרט הדומיננטיות של מוסדות המדינה ביחס לחברה; הפיגור הניכר במעורבותם הפעילה של ארגונים אזרחיים בפוליטיקה; והקשיים הכלכליים ששכבות נרחבות בחברה והארגונים החברתיים שהם מקימים, או המוקמים בעבורם, נתונים בהם באופן מתמשך, ואשר מ אלצים אות ן לקבל את עליונות המדינה ולבקש סעד ממוסדותיה. לסיכום, הן המחקרים ה"מסורתיים" והן המחקרים ה"ביקורתיים" המחילים על ישראל תיאוריות העוסקות ביחסים שבין התחומים הצבאי והאזרחי, מתמקדים בשותפות בין שני תחומים אלו, הנבדלים, לטענתם, בבירור זה מזה, בעוד שהמחקרים "הביקורתיים החדשים", המעוגנים בגישות פוסט מודרניות, גורסים כי החברה בישראל מיליטריסטית מטבעה, דבר המסביר, לדעתם, את הדומיננטיות של התחום הביטחוני, ואת חולשתו המובנית או את היעדרו המוחלט של תחום אזרחי מובהק בה. מחקרים בודדים מציעים הערכה דינאמית יותר של המקרה הישראלי, למשל תוך זיהוי "קומפלקס צבאי תעשייתי" and) Mintz, ;1985 Peri.(Neubach, 1985 ואולם, בעשורים האחרונים לא נעשה כל ניסיון להרחיב אפיון זה ולטפל ביחסים ובקשרים הסבוכים והלא פורמליים שנוצרו בין שחקנים שונים הפועלים במסגרת המגזר הביטחוני, ובין שחקנים אחרים בתחום הפוליטי, החברתי, הכלכלי והתרבותי, וחקירת השפעתם המצטברת על גיבוש מדיניות בסוגיות מרכזיות ומשניות בישראל. מאמר זה מבקש להתחיל במילוי חלל משמעותי זה. הרשת הביטחונית בישראל הרשת הביטחונית בישראל היא סוג מיוחד של "רשת מדיני ת" network).(policy רשתות מדיני ת מוגדרות כ"אשכולות של שחקנים, שלכל אחד מהם יש אינטרס או "השקעה" בתחום מדיניות נתון, ויכולת לסייע בקביעת ובהבטחת מידת הצלחתה או.Schiff, 1992; Kimmerling, 1993; Ben-Eliezer, 1998; Lumsky-Feder and Ben-Ari, 1999; לוי, ;2003 ביקורת ר': Peri, 1996.Sheffer, 1996; 7

20 20 אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר כישלונה של מדיניות כלשהי" (1.(Peterson, :2003 הגישה הדנה ברשתות מדיני ת פותחה כדי לתאר, להסביר ולחזות את תוצאותיה של קביעת מדיניות באמצעות מערכים היברידיים ("בני כלאיים") (1990.(Knoke, על פי מארש וסמית' and) Marsh,(Smith, 2000: 6 רשתות מדיניות: כרוכות במיסוד של אמונות, ערכים, מאפיינים תרבותיים ודפוסי התנהגות מסוימים. המדובר, למעשה, בארגונים בלתי פורמליים המעצבים גישות והתנהגויות. רשתות נוצרות מהתנהגויות החוזרות על עצמן, ומכיוון שכך, הן פוטרות את מקבלי ההחלטות מהצורך לקבל החלטות קשות בעצמם; הן עוזרות לסגל התנהגות; הן מפשטות את תהליך גיבוש המדיניות באמצעות הגבלה של פעולות, בעיות ופתרונות. רשתות מגדירות תפקידים ותגובות. בתוך כך אין הן ניטרליות, אבל כמו מוסדות ותהליכים פוליטיים אחרים, הן משקפות את חלוקת העוצמה ואת סכסוכי 8 העבר, ובעת ובעונה אחת מעצבות תוצאות פוליטיות. תפיסתנו בעניין הרשת הביטחונית בישראל מצביעה אכן על קיום קשרים מורכבים ונזילים בין בעלי תפקידים ביטחוניים ואזרחיים בעבר או בהווה, כיחידים או כקבוצות, קשרים שיש בהם בסופו של דבר כדי לעצב קביעת מדיניות בכלל, וכן לגבש וליישם מדיניות במקרים קונקרטיים בפרט. כמו ברשתות מדיניות דומות אחרות, לשחקנים החברים ברשת משני התחומים, הצבאי והאזרחי, יש ערכים, מטרות ואינטרסים משותפים. לא כל אחד יכול להצטרף לרשת הביטחונית, ולכן סוגיית הצירוף לרשת או ההרחקה ממנה היא עניין בעל חשיבות עבור חברים בכוח או בפועל. יציבות הרשת תלויה בקשרים רצופים בין החברים הפעילים בה, אשר מבוססים בראש ובראשונה על היכרותם במהלך השירות במגזר הביטחוני. מבנה הרשת לא נקבע על פי הסכמים או הסדרים רשמיים, ואינו היררכי. הגבולות בי ן השחקנים המרכיבים את הרשת עשויים להשתנות ללא הרף, הם מטושטשים ויוצרים תחומי חפיפה רבים. השחקנים האזרחיים הם בעלי עוצמה פחותה מבעלי התפקידים הביטחוניים, ואין הם מסוגלים להפעיל שליטה יעילה עליהם, או להפח ית במי דה משמעותית את השפעתם על גיבוש המדיניות. נוסף על כך, המעברים בין המגזר הביטחוני ובין כל אחד מהתחומים האזרחיים הינם תכופים, אם לא "טבעיים". כפי שכבר צוין, הרשת הביטחונית שונה מהמשגות קודמות של המקרה הישראלי. בניגוד לגישה המסורתית ולגישה הביקורתית, המדברות על "גבולות מקוטעים" בין שני התחומים, הצבאי והאזרחי, או ע ל "שותפות" ביניהם, אנו טוענים שהרשת הביטחונית בישראל פועלת נגד הבחנה ברורה בין המגזר הביטחוני ובין המערכת הפוליטית והחברה האזרחית, וכן נגד יתר יעילות, שקיפות ודיווחי ת בתחומים שהיא מעורבת בהם. במקום זאת, היא יוצרת מידה רבה ובלתי פוסקת של חדירה ותלות הדדית: אישי ביטחון מבקשים את אישורם הרשמי, או הבלתי רשמי, של שותפיהם ר' גם: Stoker, 1995.Marin and Mayntz, 1991; Marsh and Rhodes, 1992; Marsh and 8

21 "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה 21 האזרחים, בעלי תפקידים בכירים בממשלה, בכנסת ובגופים אחרים. בתמורה הם מעניקים לגיטימציה למעשיהם של אלה האחרונים. התמשכות מצב דברים זה הופכת את הדיבור על התרחבות או כיווץ תפקיד הצבא (2001,(Lissak, או את הדיבור על משבר ביחסים בינו למגזר האזרחי (2001 (Peri, ללא רלוונטיים. זאת משום שמונחים אלו רומזים על קיומן של שתי תתי מערכות יציבות ותחומות היטב, השוות זו לזו בכוחן ומקיימות קשרי גומלין מרצונן החופשי. אנו טוענים גם שהרשת הביטחונית בישראל מקורה לא רק בטבעה ה"מיליטריסטי" של הציונות, כפי שמדגישים, הן חסידי הפן התרבותי והן חסידי הפן החומרני של הגישה הביקורתית החדשה, אלא דווקא במבנה העוצמה הלא פורמלי שכוננו האבות המייסדים של ישראל ויורשיהם, שביקשו להשתמש במגזר הביטחוני, ובפרט בצבא, לקידום תהליך בניין המדינה. הגבולות בין התחום הביטחוני לתחום האזרחי במדינה הצעירה, שהושארו מקוטעים במתכוון, א פשרו בסופו של דבר לאישי ביטחון לחדור אל התחום האזרחי וליצור בריתות ורשתות עם שחקנים רבי השפעה בו. כדי להבטיח את האינטרסים הקיבוציים של הגופים שבהם הם היו חברים, וכן את האינטרסים האישיים והקבוצתיים שלהם, החלו אישי הביטחון ושותפיהם האזרחים (שכללו מספר גדל והולך של אישי ביטחון בדימוס) להאפי ל על המנהיגים האזרחיים, ובתור ישות קבוצתית לא פורמלית, הפכו לאחת מהקבוצות המשפיעות ביותר בישראל. לדעתנו, קיומה ההיסטורי הרצוף של הרשת הביטחונית בישראל, במיוחד מאז 1967, הוא שמנע את היווצרותם של תחום אזרחי ותחום צבאי מובחנים יותר זה מזה, ושל שליטה אזרחית יעילה במגזר הביטחוני. יתרה מכך, לגורם זה יש חלק נכבד בהתפתחות הכאוטית של המדינה והחברה בישראל; הוא עודד את היווצרותן של השקפות ושל דרכי פעולה מיליטריסטיות, והציב מכשול כבד בפני התפתחות המשטר בה מ"דמוקרטיה פורמלית", שבה "המרכיב של לגליות דמוקרטית, ולכן, של ציבוריות ואזרחות, מתעמעם בגבולות של אזורים שונים ושל יחסי מעמד, מגזר ואתניות," ל"דמוקרטיה אפקטיבית", שבה "הפרקטיקות הדמוקרטיות התפשטו בכל החברה, והן מושלות לא רק ביחסים בין המדינה ובין האזרחים, אלא גם ביחסים הציבוריים בין האזרחים" ( (Heller, :2000 הניסיון ליישם מודלים מערביים של יחסי התחום הצבאי והאזרחי לגבי המקרה הישראלי הוא בעייתי, הן משום שבישראל ההפרדה בין תחום הביטחון הלאומי ובין הפוליטיקה, החברה, הכלכלה והתרבות היא עמומה והן משום שהתחומים האזרחיים בה חלשים יחסית. לכן, השקפתו של הנטינגטון בדבר "שליטה אובייקטיבית" של הדרג האזרחי בצבא היא בלתי ישימה במקרה של ישראל, והדבר נכון גם באשר למודל של ינוביץ המדבר על "חיילים אזרחים", קרי מצב שבו הצבא שזור בחברה האזרחית. בה בעת, יש דמיון מסוים בין גישת הרשת הביטחונית לבין שני מושגים ביקורתיים שפותחו בתקופת המלחמה הקרה, כדי להסביר את השילוב רב העוצמה בין אינטרסים ביטחוניים ואזרחיים הבא על חשבון האינטרס הלאומי והציבורי:

22 22 אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר מושג אחד הוא "אליטת העוצמה" שהגדיר מילס, המורכבת מבעלי תפקידים בשלטון, ראשי תאגידים גדולים, קצינים בכירים בצבא ומנהיגים חברתיים, אשר "נמצאים בעמדת קבלת החלטות," שיש להן "השפעות כבדות משקל" על האזרחים (1956:4 ;(Mills, המושג השני הוא "הקומפלקס הצבאי תעשייתי" שמפניו הזהיר נשיא ארצות הברית אייזנהאואר, אשר לדבריו עלול היה להביא ל"עלייה הרת אסון של עוצמה שאינה במקומה" (1961.(Eisenhower, אך בין תפיסת הרשת הביטחונית ובין המודלים הללו יש גם הבדלים: הניתוח שלנו, שמעוגן בספרות המתרחבת על רשתות מדיניות, מבליט הן את המבנה והן את ההשפעה המעשית של הרשת הביטחונית על קביעת מדיניות בכלל, ונקיטת מדיניות במקרים ספציפיים. עוצמתה של הרשת הביטחונית בישראל משמעותית במיוחד בהשוואה למוסדות אחרים המעורבים בקביעת מדיניות, כמו למשל משרד החוץ (ר' להלן), ולנוכח שקיעתם של כמה מהשחקנים המרכזיים במערכת הפוליטית ובחברה האזרחית בתקופת היישוב ובשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה, ובפרט משנת בין אלה ניתן למנות את המפלגות (במיוחד מפלגת העבודה, אך גם מפלגות נוספות), האיגודים המקצועיים (בפרט ההסתדרות) ותנועות הקיבוצים והמושבים, שכולם נחלשו מאוד בגלל תהליכי הליברליזציה וההפרטה בעשורים האחרונים. ואכן, בעוד שהמפלגות וארגוני החברה האזרחית יכולים כיום לשאוף להשגת מטרות מוגבלות, כמו חלוקת משרות ממשלתיות לחבריהם והקצאת תקציבים קטנים יחסית עבור מגזרים חברתיים מסוימים, הרשת הביטחונית משפיעה על גיבוש המדיניות בסוגיות מרכזיות ובעיקר על נושא הביטחון הלאומי של ישראל. הרשת הביטחונית ומאפייניה השונים התחום שבו נוכחותה והשפעתה של הרשת הביטחונית בישראל הן הבולטות ביותר הוא התחום הפוליטי. משנת 1948 ואילך, וביתר שאת משנת 1967, בגלל ניצחונה הצבאי של ישראל על שכנותיה הערביות, קיבלו למעשה אישי הביטחון בשירות פעיל ובדימוס את השליטה הבלעדית בנושא הביטחון הלאומי של המדינה בהגדרתו; בקביעת סדרי העדיפויות הקשורים בו; בהקצאת המשאבים עבורו; ובכל העניינים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והתרבותיים הקשורים אליו ישירות או בעקיפין. בד בבד חדרו אישי ביטחון בעבר ובהווה למערכות הבירוקרטית והפוליטית, נטמעו בהן ויצרו קשרים הדוקים עם שחקנים מרכזיים, הן ברמה הלאומית והן ברמה המקומית. כך, בשנת 1993 נבחרו ארבעה עשר קציני צבא במילואים לעמוד בראש רשויות מקומיות, בשנת 1998 נבחרו שבעה עשר, ובשנת 2003 נבחרו תשעה עשר (רבים אחרים ממלאים תפקידים אחרים במרבית הרשויות המקומיות). וכך נכתב בביטאון "צוות", ארגון גמלאי הצבא: "אין ספק, שיש הכרה ברורה ביכולות הניהול והביצוע של פורשי צה"ל ברשויות המקומיות, בכל הרמות

23 "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה 23 והתפקידים. פורשים אלה ממשיכים ותורמים לציבוריות הישראלית, כפי שחונכו והתנסו בבית המדרש של צה"ל" (פורת, 28) : נרחיב בעניין זה בהמשך. התחום השני שבו ניכרת השפעת הרשת הביטחונית הוא החברה האזרחית. דוגמא לכך היא התנועות הלא ממסדיות העוסקות בביטחון הלאומי, ובפרט "המועצה לשלום ולביטחון" בעלת הנטייה השמאלית, וניתן לציין גם התארגנויות שונות בצד הימני של המפה הפוליטית, כמו "חוג הפרופסורים לחוסן בטחוני וכלכלי", שבו לוקחים חלק גם אישי ביטחון בדימוס. ואכן, חרף חילוקי הדעות הפוליטיים, אישי ביטחון בדימוס שותפים לתפיסה שאת המגזר הביטחוני עצמו אין לבקר. וכך, כאשר הוזמן הרמטכ"ל משה יעלון לנאום לפני "המועצה לשלום ולביטחון" באוגוסט 2004, ואחד מחברי הארגון מתח ביקורת על צה"ל ועל הרמטכ"ל בגלל מה שכ ינה התנהגות בלתי מוסרית כלפי הפלסטינים, ניסו כמעט כל עמיתיו להשתיקו (הארץ, 14 בספטמבר.(2004 התחום השלישי שעליו משפיעה הרשת הביטחונית הוא הכלכלה. על מנת להבין את השפעתה לאשורה יש לזכור כי המגזר הביטחוני בישראל הוא הבעלים של תעשיות גדולות ובפועל חולש על משאבים ציבוריים נרחבים, וכי הוא שולט בכמחצית ממשאבי הקרקע של המדינה ובחלק גדול מאוד מהמרחב האווירי שלה (2007.(Oren, זאת ועוד, "מערכות ביטחון ומוצרים ביטחוניים אחראיים לכ 32 אחוזים מהייצוא התעשייתי הישראלי" (2000 Tishler,.(Dvir and אך מעבר לשליטה והשפעה אלו של המגזר הביטחוני על הכלכלה בישראל, יש גם חשיבות ניכרת להשפעת הרשת הביטחונית: אישי ביטחון לשעבר משמשים כמנהלים בכירים בחברות פרטיות וציבוריות רבות, ותחת השפעתם ובהנהלתם קיבלו פלחים גדולים מהתעשייה הפרטית אופי ביטחוני. כך, לדוגמא, דן חלוץ, הרמטכ"ל שהתפטר בעקבות הנהגתו הבעייתית במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, השתלב במהירות במגזר העסקי, ודברים דומים אמורים ברבי אלופים ואלופים רבים בפנסיה. בין היתר, גורם זה משפיע רבות על מדיניות החוץ של ישראל ומגמותיה הגלובליות; כך פיתחה ישראל קשרים הדוקים עם מדינות כמו סינגפור, דרום אפריקה, טורקיה, סלובניה, קולומביה, ובעת האחרונה גם עם סין והודו, ואפילו בורמה וגיאורגיה, שכולן רכשו נשק ישראלי, שכרו מדריכים ישראלים, ובמקרים מסוימים ערכו פרויקטים מחקריים משותפים עם המגזר הביטחוני בישראל. יצוין כי מכירת ציוד צבאי להודו ולסין 9 יצרה לעתים מתח ביחסי ישראל ארצות הברית. התחום הרביעי שבו בולטת הרשת הביטחונית בישראל הוא התרבות, ובפרט השיח הציבורי. נוסף על הצנזורה הצבאית, על כל ידיעה תקשורתית העוסקת בביטחון הלאומי נוקטים רוב העיתונאים בדרך כלל ריסון עצמי, גם בשל הדומיננטיות של המגזר הביטחוני וגם בגלל היותם תלויים בו לשם קבלת מידע. כתבים צבאיים, הן בערוצי רדיו וטלוויזיה שבבעלות המדינה והן בערוצים פרטיים, הניזונים כמעט אך לגבי שורשי התהליך, ר': ביכלר וניצן, : 9

24 24 אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר ורק ממידע שמקורו במגזר הביטחוני, משקפים ברוב המקרים את עמדותיו ולמעשה 10 מתפקדים כדובריו הלא רשמיים. בה בעת, מי שעוסקים במגזר הביטחוני בביקורתיות ואלה כמובן אינם חלק מהרשת הביטחונית נתונים ללחצים שונים 11 מצד סוכנויותיו. בתחום החמישי, הוא תחום החינוך, בולטות כמה קבוצות שבראשן עומדים אישי ביטחון בדימוס, הנוהגות להדגיש את הקשר הסיבתי שצריך לשרור בין ביצועיה של מערכת החינוך בישראל ובין ביטחונה הלאומי. בתחום ה חינוך ניתן ל ציין ג ם א ת האקדמיה הישראלית, שבה הוקמו, בעיקר בשנים האחרונות אך גם קודם לכן, מספר רב של מכוני מחקר ציבוריים ופרטיים שאותם מאיישים אישי ביטחון בפנסיה. מוסדות אלו, כמו המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, מרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן ואחרים, הנ הנים מחשיפה תקשור תית רבה, עורכים מחקרים ומקיימים ימי עיון וכנסים שלא כולם עומדים בסטנדרטים אקדמיים מקובלים. נוסף על כך, המגזר הביטחוני יוזם ומממן מחקרים מדעיים רבים, כולל בתחומי האסטרטגיה, הפסיכולוגיה, החינוך והמדעים המדויקים, וכ ן מקיים תכניות מיוחדות להשכלה גבוהה עבור אנשיו, בשיתוף עם האוניברסיטאות והמכללות. גם בתחום החינוך הפורמלי בבתי הספר התיכוניים פעילים חברי הרשת בתפקידים שונים (דהאן כלב ולבל, ). משום אופייה הלא פורמלי של הרשת הביטחונית בישראל, ובגלל שינויים בהרכבה הנובעים מהזדקנות, מוות או אובדן מוניטין של חבריה, קשה לקבוע במדויק את היקפה בזמן מסוים, לספק תיאור מדויק של המבנה שלה או להעריך את מלוא השפעתה, אך אנו נביא בהמשך ראיות לגודלה של הרשת, ובפרט בכנסת ובממשלה. הופעת הרשת הביטחונית בישראל את הופעתה של הרשת הביטחונית בישראל ואת תפקידה הדומיננטי אפשר להסביר בשתי דרכים. תוך שימוש בכליה של "הגישה הביקורתית החדשה", אפשר להתייחס לעלייתה במונחים של צמיחת תרבות מיליטריסטית בישראל. ואמנם, מבלי להיכנס לוויכוח בשאלה האם ישראל היא "מדינת קסרקטין", "חברה מגויסת", או כזו מיכאל מירו, "השפעת צה"ל על התקשורת הישראלית", נייר שהוצג במכון ון ליר בירושלים. המחבר הוא מנהל בפועל של רשת ב' של קול ישראל. ר' גם:.Wolfsfled, 2004 דוגמאו ת בולטות הן ההטרדות שהיו מנת חלקם של כתב "הארץ" ראובן פדהצור, שביקר את תפקודו של טיל הפטריוט ואת פיתוח טיל החץ בידי ישראל, ושל אבנר כהן שכתב על הפרויקט הגרעינ י הישרא לי. כך היה גם לגבי אנשי המגזר הביטחוני, כמו עמנואל ולד, שכתב דו"ח ביקורתי על צה"ל (ולד פרסם מאוחר יותר את מחקרו כספר. ולד, 1987). דוגמא נוספת היא מחקר על מלחמת 1973 שהוכן בידי מחלקת היסטוריה בצה"ל, אך נגנז משום שמתח ביקורת על מפקדים צבאיים במלחמה, כולל אריאל שרון, ראש הממשלה בעת הכנת המחקר

25 "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה 25 המפגינה "מיליטריזם אזרחי" (1993,(Kimmerling, סקרי דעת קהל רבים מראים כי בעיני מרבית האזרחים בישראל סוגיות ודאגות ביטחוניות הן בעלות חשיבות 12 עליונה. כמו כן, רבים מאזרחי ישראל סבורים כי ראשי המגזר הביטחוני אמינים יותר מן המנהיגים האזרחיים ( (Arian, גורם תרבותי פוליטי זה הקל בלי ספק על צמיחת הרשת הביטחונית בישראל, ויכול להסביר את הדימוי הציבורי החיובי של חבריה, דימוי המסייע להם להשיג את יעדיהם. ועם זאת, בשעה שמנסים להסביר את הופעת הרשת ולזהות את ציוני הדרך העיקריים בתהליך, יש להביא בחשבון מערכת נוספת של גורמים, כאלה הקשורים במשתנים מעשיים ומדידים יותר. בהקשר זה, הגורם הראשון הוא מספר האנשים המשרתים במגזר הביטחוני, אלה שמאוחר יותר נעשים תלויים בקצבאות הפנסיה שלו. גודלם של הארגונים המרכיבים את המגזר הביטחוני, כמות הנשק שהם רוכשים והתעשיות הנלוות שהם מקימים, ועקב כך גם הקצאת המשאבים לצורכי ביטחון כל אלה עלו באופן ניכר בעקבות מלחמת 1967 ו ) Shiffer,.(Dvir and Tishler, 2001: 34; אכן, נעשו מספר ניסיונות לקצץ בתקציב הביטחון, אם בגלל המשבר הכלכלי בתחילת שנות החמישים ובאמצע שנות השמונים, אם בגלל התקוות לשלום באזור בסוף שנות השבעים ובשנות התשעים ואם בגלל המיתון והשינויים בסביבה הגיאו אסטרטגית של ישראל 13 מ 2000, אך בסופו של דבר אף לא אחד מהצעדים הללו פגם בעוצמת המגזר הביטחוני ולא א פשר את פירוק הרשת הביטחונית. הצורך לתחזק מגזר ביטחוני כה גדול הפך את סוכנויותיו השונות, ובפרט הצבא, לאחד הצרכנים הישראלים הגדולים, הן בשוק המקומי והן בחו"ל. לכך יש השלכות רבות: למשל, הצבא, באמצעות משרד הביטחון, קובע אמות מידה של איכות מוצרים ומשפיע על ההיצע והביקוש של סחורות רבות. בהדרגה נעשה המגזר הביטחוני שחקן מפתח בכל היבטי המחקר והפיתוח בישראל, והדוגמאות הבולטות לכך הן פיתוח טנק ה"מרכבה", טיל ה"חץ", הלוויינים "עמוס" ו"אופק", פיתוח מטוסים ומסוקים ללא טייס, המחקר הגרעיני ותעשיית ההייטק. אפילו הפריחה הגדולה של ההייטק הישראלי בשנות התשעים נזקפת, לפחות בחלקה, לזכותן של כחמישים חברות שהקימו אנשי ביטחון לשעבר, בעיקר יוצאי חיל המודיעין, חיל האוויר וחיל התקשוב של הצבא. כך, למשל, שווי השוק של חמש עשרה חברות שהקימו חיילים לשעבר ביחידת האיסוף העיקרית של אגף המודיעין של הצבא סקרים שנערכו בישראל ברציפות בשנים מורים כי שיעור הנשאלים שחשו כי ביטחונם האישי, או ביטחונה הלאומי של ישראל, היה תחת סכנה גבוהה או גבוהה למדי היה קרוב מאוד למחצית, ולעתים אף יותר. ר': אתר מכון תמי שטינמץ למחקרי שלום, 12 אך 13 בשנת 2000 ירד אחוז המשאבים הציבוריים המוקצים לביטחון ל 8.6 אחוזים מהתל"ג, אינתיפאדת אל אקצא גרמה לעלייה של 15 אחוזים בצריכה הביטחונית (2007.(Shiffer,

26 26 אורן ברק וגבריאל (גבי) שפר 14 הוערך בעשרה מיליארד דולרים. בגלל ב עלותו על ה ת עשיות הצבאי ות, הפך המגזר הביטחוני בישראל לא רק ליבואן חשוב, אלא גם ליצואן מרכזי של מערכות נשק, מערכות אלקטרוניות וידע. הייצוא הקשור בביטחון עלה מ 1.5 מיליארד דולרים בממוצע לשנה בראשית שנות התשעים, עד ל 2.8 מיליארד דולרים בממוצע בשנים שלאחר מכן, והגיע לסך כולל של 20 מיליארד דולרים בשנים הייצוא בשנת 2002 לבדה הגיע לכדי 4.18 מיליארד דולרים (הארץ 9 ביוני , בספטמבר , בינואר 2004, וראה את מאמרו של שיפר בכרך זה). גורם נוסף הוא גיל הפרישה הצעיר יחסית של קציני הצבא בישראל (מחזורי הפרישה הללו החלו באמצע שנות החמישים). גורם זה, תוצר של לחצים שהפעיל הצבא על הממשלה לאחר המלחמה בשנת 1956, יצר קבוצה גדולה והולכת של אישי ביטחון בדימוס, צעירים יחסית, המחפשים הזדמנויות לקריירה שנייה ובו בזמן נהנים מגב כלכלי בצורת פנסיה תקציבית נדיבה (הארץ, 14 במרץ 2003). העו ב דה שגברים ונשים אלה מקבלים פנסיה מהמדינה וממשיכים לשרת במילואים, תורמת לנאמנותם למגזר הביטחוני ולרצונם להמשיך להיות חברים ברשת הביטחונית. בתורן, מחויבות איתנה למגזר הביטחוני ומעורבות ברשת הביטחונית יוצרות הזדמנויות רבות בתחום הקריירה והעסקים, והדבר מועיל מאוד, הן לגמלאי המגזר הביטחוני והן לחבריו. דוגמא מאלפת לכך היא הסחר בנשק וייצוא הנשק תחומים שמשכו אליהם אישי ביטחון רבים בדימוס ואזרחים שעבדו עבור המגזר הביטחוני מאז ראשית שנות השישים. אחר כך, בראשית שנות השמונים, בזכות הביקוש הגובר לידע הישראלי בתחום אבטחת מתקנים ואישים, צצו גופים וחברות שעסקו בתחום זה כדי לתת מענה לשווקים בארץ ובחו"ל. מתקפת הטרור על ארצות הברית בשנת 2001 חיזקה עוד א ת המג מה. הביקוש למומחים אלו גדל, וכך נפתחו עוד ועוד אפשרויות עבור 15 הרשת וחבריה. מסמך של המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בין לאומי, העוסק בהתרחבות החברות הישראליות לתחום הביטחון והאבטחה, מסביר זאת כך: מדינת ישראל בוודאי הייתה מעדיפה להציע לעולם תפוזים, יהלומים מלוטשים, הייטק ופרחים צבעוניים דברים שייצאה בהצלחה רבה במשך שנים רבות. אבל מצבה הגיאו פוליטי הייחודי של המדינה אילץ אותה להתמקד גם בביטחון ולפתח... את הידע, המוצרים והמערכות המתקדמים ביותר הקשורים לשמירה על 16 עירנות וביטחון וללוחמה בטרור. 14 ר': Tishler, 2000: 38 ;Greenberg, 1997; Dvir and הארץ, 15 באוגוסט דוגמא אחת היא החלטתו של מנכ"ל אל על, דוד חרמש, עבור חברות תעופה זרות לאחר התקפות הטרור על ארצות הברית ב 11 בספטמבר.Shuman, 2001 יצוין כי בשנת והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק, שהיה מפקדו הישיר בצבא. 16 "Israel's Security & Safety Industries", at: להקים יחידה שתאמן אנשי ביטחון ר' 2000 עורר מינויו של חרמש ביקורת עקב קשריו עם שר התחבורה

27 "הרשת הביטחונית" בישראל והשפעתה 27 עקב הניצחון הצבאי בשנת 1967, שהעלה את קרנו של המגזר הביטחוני, גדל הביקוש לשירותיהם של אישי הביטחון בשווקים האזרחיים עשרות מונים. כך גדל גם מספרם של אלה ששימשו בתור מנהלים בכירים, יועצים ויזמים כלכליים עצמאים, או בשירות הציבורי. סקר מצומצם מאוד שערכנו בשנים הראה שיותר ממאה אישי ביטחון לשעבר כיהנו בתפקידים בכירים בשירות הציבורי ובחברות פרטיות כמנהלים, כיועצים וכראשי רשויות מקומיות. בהמשך נביא כמה נתונים על היבטים אלה. שלושה יתרונות גדולים שיש לאישי ביטחון בדימוס על פני אזרחים מן השורה, סייעו למגזר הביטחוני בישראל להפוך לגורם משמעותי בהכשרת בכירים לשירות במינהל הציבורי ובמגזרים גדולים של הכלכלה. ראשית, כאמור, יש להם גב כלכלי של פנסיות נדיבות וקצבאות נוספות, המקלות את השתלבותם בחברה האזרחית ; שנית, כישוריהם (האמיתיים והמדומים) נחשקים בעיני חברות ציבוריות ופרטיות; שלישית, במקרים רבים יש להם קשרים אישיים עם חברים אחרים ברשת הביטחונית (חלק מן הקשרים הללו ממוסד באמצעות ארגונים כמו "צוות", ארגון גמלאי צה"ל, 17 המשמש כשדולה המקדמת את האינטרסים הקיבוציים של חבריו), וכן עם שחקנים נוספים. קשרים אלה מגדילים את ניידותם ומוסיפים למשיכה שלהם. עם זאת, שני הגורמים החשובים ביותר האחראים להתפשטות הרשת הביטחונית בישראל ולהשפעתה הרבה על קבלת החלטות במדינה הם : א. תפקידו הגדל והולך של המגזר הביטחוני בקביעת המדיניות, לא רק בעניינים ביטחוניים טהורים, אלא גם בסוגיות כלכליות, חברתיות ותרבותיות; ב. העלייה ההדרגתית והנרחבת במעורבותם של אנשי ביטחון בדימוס במערכת הפוליטית בישראל, עלייה שהחלה באמצע שנות החמישים והואצה עקב אירועים ביטחוניים בולטים, בעיקר המלחמה בשנת 1967, שתי המלחמות בלבנון ושתי האינתיפאדות הפלסטיניות. בחלק הבא נדון בשני התהליכים הללו ונראה כיצד הצירוף של שניהם תרם במידה רבה להתפשטותה, לעוצמתה, ובסופו של דבר להשפעתה של הרשת הביטחונית בישראל. כיצד נעשתה הרשת הביטחונית לבעלת המונופול על הביטחון הלאומי של ישראל חלק זה דן בהפיכת הרשת הביטחונית בישראל לגורם מרכזי בקביעת מדיניות הביטחון הלאומי של המדינה. אנו סבורים שבמקרים מסוימים הדבר הביא לנקיטת התנהגות לוחמנית יותר של ישראל כלפי שכנותיה, ובמקרים אחרים להשתתפות בתהליכי השלום עם המדינות הערביות והפלסטינים. עם זאת, חשו בה יו תר השא לה כיצד הפך ביטחונה הלאומי של ישראל למונופול בידי "מומחים", שלמעשה דחקו לשוליים שחקנים אחרים מהשטח "שלהם". ואכן, בעוד שבשני העשורים הראשונים ניתן להסיק זאת מעיון בביטאון "צוות", המופיע משנת 1989 ומופץ בין 30,000 חבריו. 17